קן צרעות בבית

את קן הצרעות הראשון מצאתי בערב פסח, בפינה שבדרך כלל לא נראית לעין – הפינה העליונה של גומחת חלון שלא נפתח אף פעם. לא נבהלתי. אף צרעה לא הסתובבה סביב הקן, כל אחד מהפתחים המשושים היה פתוח לרווחה והמיכל המשושה היה ריק. היה ברור שהצרעות כבר בגרו ונטשו את הקן.

ניתקתי אותו מ“שרוך“ החיבור הקטן שבו היה מודבק לגומחה, ובזה נגמר הסיפור.

עברו מספר חודשים, וקן חדש הופיע, הפעם – קן פעיל. סביבו חגו מספר צרעות, וחלק מהתאים היו מכוסים במין מכסה לבן.

בתאים אלה שוכנת לה ביצה או רימה – "זחל" – שיתפתח בהמשך לצרעה. השארתי את הקן במקומו. פלכית היא צרעה קטנה, לא תוקפנית, ואפילו כשהיא מרגישה מאויימת ועוקצת – העקיצה לא מאד כואבת.

איך נוצר קן הצרעות?

עכשיו אפשר להתבונן בקן עצמו.

התאים המשושים נראים כאילו הם עשויים מנייר ממוחזר, והם אכן כמעט כך. אבל לא נייר ממוחזר אלא נייר יד ראשונה! מאיפה יש לצרעה נייר? מייצור עצמי!

הצרעות מכרסמות עצים רכים ושאר חפצים שעשויים מעץ רך. הן לועסות אותה ומערבבות ברוק, שאצל צרעות – כמו אצל דבורים – הוא בעצם דונג. נוצרת עיסה, וזו התערובת שמשמשת לבניית תאי ההטלה. כל תא הטלה הוא משושה מושלם והם צמודים זה לזה במין כדור, ומחוברים לפינה (במקרה שלי) או לענף (ברוב המקרים) באמצעות מין שרוך דק שעשוי מאותו חומר.

חומר הבנייה הזה הוא נוח לעיצוב, וכשהוא מתייבש הוא קל אבל קשיח, אטים למים וחסין גשם אבל מאוורר והוא עמיד למשך שנים רבות. גם הצרעה יודעת זאת, והיא חוזרת להטיל באותו קן שוב ושוב במשך שלוש שנות חייה. בחירת המיקום נעשית בקפידה, ולכן גם אם הקן נהרס, היא תבנה קן חדש באותו מקום עצמו.

לשני מיני הצרעות המוכרים יותר – הצרעה המזרחית (דבור) והצרעה הגרמנית יש לכאורה קן חפור בתוך האדמה, אבל למעשה גם הן בונות ממין נייר את תיבות ההטלה שלהן, שמוסתרות בקן האדמה. אולי בגלל שקן הנייר של הצרעות האלה מוסתר, הוא פחות אסתטי מזה של הצרעה שלנו שכאמור נקראת פלכית.

פעם קראו לה צרעת הפלך, מפני שהקן הכדורי הצמוד לענף דק מזכיר פלך עם סליל חוטים. לא מבינים? לכו לחפש תמונה של פלך. הפלכית, בדומה לשאר מיני הצרעות, היא שחורה צהובה עם כנפיים ארוכות ושקופות, והיא הדקה והארוכה ביותר מבין הצרעות בארצנו.

מלכת הצרעות

כמו אצל רוב הדבוראים, רק ה"מלכה" מטילה ביצים. המלכה מופרית פעם אחת בלבד, בסתיו, במעוף כלולות. הזכר לא שורד, ואילו המלכה המופרית נכנסת לתרדמת חורף.

באביב היא בונה את הקן, מטילה בו ביצים ומטפלת בעצמה במחזור הראשון של רימות, שבוקעות שלושה ימים אחרי ההטלה. לאחר שהרימות אכלו וגדלו מספיק, הן מתגלמות בתוך תאי ההטלה. עשרה ימים אחרי ההטלה בוקעות מן הגולם הצרעות הבוגרות. הושלם מחזור גידול שלם, הצרעות שבקעו יהיו פועלות שיעשו את מלאכת הטיפול בקן. זה הזמן שבו המלכה הופכת ראויה לשמה, נחה מעבודה ועוסקת רק בהטלת ביצים.

מה עושות הצרעות הפועלות?

הקן כבר בנוי והמלכה מטילה ביצים! מה העבודה שנשארה לפועלות? ובכן, נכון שצרעות אינן דוגרות על הביצים, אבל הן צריכות לצוד חרקים ולהביא לקן כמזון לרימות. ועבודה נוספת: כמו שאמרנו, בניגוד לצרעות אחרות הקן של צרעת הפלך אינו טמון באדמה והוא חשוף לפגעי מזג האוויר. בימים חמים על הפועלות להרטיב את הקן במים כדי לצנן אותו. זו הסיבה שבגללה אתם רואים התגודדות של צרעות ליד ברז מים מטפטף. אגב, ליד הברז תראו עוד מיני צרעות. המינים האחרים משתמשים במים בעיקר כדי להרטיב ולהפוך את האדמה לבוץ שבו הן חופרות קן.

ראיתי קן צרעות. מה עושים?

ראיתם קן של צרעת הפלך ואת הצרעות? המלצתי: צפו בהנאה. אל תפגעו ואל תברחו. שמרו מרחק של 6 מטרים – "טווח הקליטה" של צרעת הפלך. אם הצרעה לא תחשוש מפניכם, היא לא תתקוף. וגם את תחטפו עקיצה, זוהי עקיצה "בקטנה", לא מסוכנת (פרט למי שאלרגי).

אם מעניין אתכם ללמוד על עוד סוגים מעניינים של צרעות וקני צרעות, מומלץ לקרוא גם על הצרעות הטייחות בפוסט "חיים על קיר"