טֶבַע פֹּה נולד בשיא ימי הקורונה תש"פ (2020). כדי להקטין את התפשטות המגפה מוסדות החינוך נסגרו, עובדים רבים פוטרו או עבדו מהבית והיציאה מהבית הוגבלה. בימי השיא של הסגר, ההגבלה הייתה "עד 200 מטר מהבית".
מה כבר אפשר לעשות במרחק של עד 200 מטר מהבית? בזה עמדה לי "תורת אבי"- אבא, אוריה בן ישראל, שוקד כבר יותר משבעים שנה להנחיל לכל מי שמוכן לשמוע את העיקרון שהסביבה הקרובה של כל אדם יכולה לספק שפע של עניין בכל יום בשנה, בכל שעה ולכל גיל.
הבמה הראשית של טֶבַע פֹּה היא עמוד אחד בעלון השבועי של הישוב סוסיא. בישוב שבו שומרים שבת, עלון מודפס נקרא לעתים קרובות מכריכה לכריכה, כולל ברכות לבר מצווה והודעות מהמשרד. המדור הפך ללהיט. אנשים עצרו אותי ברחוב ובמכולת (שהיתה פתוחה לפי המגבלות), ושלחו לי הודעות לספר לי כמה הם שמחים על קיומו. תודות לתגובות אלה אני ממשיכה לכתוב מדי שבוע גם אחרי שהסיבה הראשונה לכתיבה כבר לא קיימת.
מטבע הדברים התוכן של הפוסטים באתר טֶבַע פֹּה קשור קודם כל לסביבה הקרובה של קוראי העלון – תושבי סוסיא בהר חברון. אבל דווקא המקום הזה שהוא על הגבול של הכל – גבול הרי יהודה, גבול מדבר יהודה, גבול הנגב – מכיל תצוגה מרהיבה של חברות וסביבות חיים מגוונות המעורבות זו בזו. זה גם אחד הדברים שמקשים עלי לזהות את מה שאני מוצאת. האם זה צמח ים תיכוני, או אולי ערבתי? האם הציפור הגיעה מהמדבר, או אולי באה לכאן בעקבות עצי הנוי והמטעים?
חשוב להדגיש: אני לא מומחית לשום דבר מהדברים שאני כותבת. כשאני יוצאת להליכת בוקר ברחובות היישוב או מסביבו, אני משתלת לפקוח עיניים, לשים לב לשינויים שהשטח עבר מאז יום אתמול – מה מלבלב? מה נושר? איזה חור חדש נחפר באדמה? איזו ציפור אוספת חומרי קינון? לבחור אחד מהם ולשאול שאלות.
שאלות הן המפתח לכל העניין. למה הצמח הזה פורח דווקא עכשיו? מאיפה הופיע כאן הזחל הזה? מי היצור שחפר את המחילה? האם יש משמעות לצבע? לשעה? למקום? עם השאלות אני הולכת לחפור ברשת. בעברית ובאנגלית, לפעמים מחפשת אמצעי לזהות צמח או בעל חיים באמצעות התמונה, תמיד מחפשת מגוון מקורות מידע מטווח מקצועות (אתרים של מדבירים, למשל, יכולים לספק לי מידע על יצורים רבים, למרות שאין לי כל כוונה להדביר אותם). אני נעזרת גם בספרים העתיקים של אבא שלי שנצברו עם השנים, והתוכן של חלקם לא נמצא ברשת.
אחר כך אני תופרת הכל לסיפור אחד, שבו משולבים גם הידע הכללי שלי, מחשבות ולפעמים סיפור ה'חקר' שעשיתי. המטרה היא לעודד גם אתכם לעשות אותו דבר: לפקוח עיניים, לשים לב, לשאול שאלות, לחפש תשובות ולספר סיפור.
אני מאחלת לכל מהקוראים שלא יהיה יומכם הרגל. לגלות איך תמיד יש חדש תחת השמש.
צורית קארו
לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
(לאה גולדברג)
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
