חשבתם שבקיץ הלוהט שלנו אין פריחה? תחשבו שוב. אם תבדקו בשטח, תופתעו לגלות שדווקא בעונה היבשה הזו, שבה צמחים רבים קמלים, צמחים אחרים פורחים ומשגשגים. בשבוע שעבר הצגנו את המרווה, והיום נכיר את הארכובית השבטבטית.
צמח עם שם קצת מוזר, אבל השם מתאר במדויק את מאפייניו. חלקו הראשון, "ארכובית", מרמז על "ברכיים" – המפרקים המודגשים שבגבעולים שלה (יש להם תפקיד שיוצג בהמשך). החלק השני: "שבטבטית", ניתן לה בגלל צורתם הארוכה של הגבעולים.
איך נראית ארכובית שבטבטית?
למרות שהיא נחשבת לצמח משתרע, הגבעולים הארוכים של הארכובית נערמים לעיתים זה על זה לגובה של עשרות סנטימטרים. כמו צמחי קיץ רבים, גם הארכובית "מוותרת" על העלים בעונה החמה. את הפוטוסינתזה שאי אפשר להתקיים בלעדיה מקיימים הגבעולים הירוקים. בחורף, מופיעים על הגבעולים גם עלים לא גדולים. אבל מה שבאמת מעניין אותנו הם הפרחים.
בילדותי במושב ליקטתי ענפי ארכובית פורחים לזר קייצי עדין. לעניות דעתי כל אחד מכם (שאינו עולה חדש) זכה להיפגש עם הארכובית במחוזות ילדותו, מפני שזה צמח שגדל בכל רחבי הארץ. הוא יכול לשרוד בסביבות צחיחות, בקרקעות מלוחות (בקרבת חוף הים), ובמגוון רחב של תנאי אקלים כולל הרים גבוהים וחשופים. והוא פורח כל השנה!
מה אתם אומרים, לא הכרתם אותו? טוב, זו לא אשמתכם. מדובר בצמח צנוע שאינו מושך תשומת לב.
אז הגיע הזמן לתקן את היחס, ולהתבונן: לכל אורך הגבעול צומחת שורת פרחים זעירים. בגלל גודלם הזעיר של הפרחים הם לא מושכים תשומת לב. רק התבוננות מקרוב מגלה את יופיים: פרחים עדינים בגווני לבן-ורוד, ולעיתים קרובות תמצאו על אותו גבעול גוונים שונים שמוסיפים לה חן.
מי שכן רואה את הפרחים הללו הן הדבורים. העובדה שהארכובית פורחת דווקא בקיץ הופכת אותה לנכס חיוני המספק צוף גם בזמנים הקשים ביותר, כשהדבורים מתקשות למצוא מזון.
איך הארכובית שורדת בתנאי יובש?
אחת התכונות שמאפשרות לצמח לשרוד בתנאי יובש קשים היא מערכת השורשים הנרחבת שלו. בזכותה, הארכובית תורמת באופן משמעותי לייצוב דיונות חול במקומות כמו מישור החוף וצפון הנגב.
במקרים בהם הדיונה מכסה את הצמח, המפרקים שעל הגבעול הופכים לנקודות צמיחה: הם מצמיחים שורשים נוספים, והצמח משתרש מחדש. תהליך זה של השתרשות במפרקים מאפשר לצמח להתייצב ולהגדיל את שטח האחיזה שלו בקרקע. במקביל, הוא יוצר רשת שורשים צפופה שתופסת את גרגירי החול ומונעת מהם תנועה, וכך מייצבת את הדיונה כולה. ללא מנגנון הישרדות זה, הצמח היה נכנע בקלות לכוחות הרוח והחול.
האם הארכובית מזיקה לחקלאות?
רגע לפני שתידבקו בהתפעלות מהארכובית, אני חייבת להתוודות: סבתא שלי, חלוצה של שנות העשרים, ראתה בארכובית אויבת מרה של החקלאות. כשהגיעה לביקור וראתה אותה בשדה, היא הגיבה כמעט בהיסטריה: "אתם חייבים לעקור הכול! מהר!“
היא בהחלט לא טעתה. אותן תכונות נפלאות שהופכות את הארכובית לצמח עמיד הן גם מה שהופך אותה לעשב רע ומזיק בחקלאות. הארכובית, צמח שגדל בכל רחבי הארץ, אינה מבחינה בין סוגי קרקע או אתגרים אקלימיים. היא תמיד תתפשט ותתבסס על חשבון הצמחים שהחקלאי רוצה לגדל.
מערכת השורשים המפותחת והעמידות הגבוהה ליובש הופכות אותה לקשה מאוד להדברה. היא מתחרה ביעילות בצמחי התרבות על מים ומינרלים ועלולה לפגוע קשות ביבולים. מכיוון שהיא צמח רב-שנתי, קשה יותר להדביר אותה.
ובכל זאת, היא לא רק יפה אלא יש בה גם הרבה תועלת. מידע חיובי רב על ערכה התזונתי או סגולותיה הרפואיות, אפשר למצוא באתרי ליקוט וצמחי מרפא
