זיקית – אקרובטית צבעונית

הזזתי מעט כמה עלים רחבים של צמח מטפס. להפתעתי הציץ עלי משם זוג עיניים. ליתר דיוק: שני כדורים ירוקים שמסתובבים על צירם, ובכל אחד מהם חריר עין קטן ושחור. מיהרתי לשלוף מצלמה אבל הזיקית היתה מהירה ממני. מזל שבארי אברהמוב ונאוה מובשוביץ (שצילמה גם את התמונה הראשית של הפוסט הזה) הם צלמים טובים יותר.

הזיקית הבאה התהלכה לה בחן על ענף בגינה, ואת השלישית ראיתי רצה על האדמה עד שהגיעה לשיח מסתור. מתברר שיש בסביבה שלנו הרבה זיקיות. את רובן אנחנו פשוט לא רואים. בארץ ישראל יש רק מין אחד של זיקיות, והוא נקרא: זיקית מובהקת (או אולי זיקית ים תיכונית או זיקית מצויה. תלוי את מי שואלים).

הזיקיות מפורסמות בעיקר עקב המאפיין המפורסם ביותר שלהן: היכולת לשנות צבע. עוד נזכיר את התכונה הזאת, אבל נדגיש שזו ממש לא התכונה היחודית היחידה שלהן. התכונות המיוחדות של הזיקית הפכו אותה לאחד מן היצורים המסתוריים וזיכו אותה לככב באגדות רבות.

אקרובטית מלידה

מי שאחז פעם זיקית בידו (אני עושה את זה לפעמים לצורך הדרכה ומשחררת מיד) הרגיש שהבטן שלה ממש נמעכת בידו. לזיקית ריאות גדולות במיוחד בכל חלל הבטן. בדרך כלל הן לא מלאות עד הסוף. לכן למעשה הגוף שלה פחוס, והיא יכולה להיכנס למקומות צרים מאד. כל הגוף שלה גמיש ויכול להתפתל, להתכווץ וגם להתמתח – תכונה שמאפשרת לה להושיט רגל ארוכה אל ענף מרוחק ולהתקדם בלי לרדת מהצמח. הרגליים יכולות להתרומם בצורה מצחיקה אבל יעילה – הצידה וגבוה, ואצבעות הרגליים מאוחות לשתי קבוצות, כך שבמקום 5 אצבעות יש לה כאילו רק שתיים רחבות, שיוצרות יחד מין צבת אחיזה שבה היא לופתת את הענפים שהיא הולכת עליהם.

כשהזיקית צריכה לעבור מענף לענף רחוק או אם נחוצה לה זרוע חמישית – יש! זנב ארוך – אורכו כאורך הגוף כולו – והוא גמיש ומתגלגל כך שהיא יכולה ממש להיתלות על ענף בעזרת הזנב בלבד.

תפוס ת'זיקית

נניח שתפסתם זיקית (לצורך הדרכה!), מקום האחיזה הנכון הוא במרכז הבטן. אם תטעו ותחזיקו בזנב בקצות האצבעות תגלו כמה הזיקית גמישה וחזקה, והזנב בפרט. היא יכולה להתרומם באמצעות הזנב, לסובב את הגוף אל כף ידכם ולנשוך אתכם. נשיכה לא מסוכנת (לזיקית אין שיניים ובודאי שאין ארס) אבל כואבת. (כנראה מגיע לכם. תעזבו את הזיקית לנפשה!).

יש להניח שכשתפסתם אותה (כנ"ל) הזיקית פתחה עליכם פה ענקי, התנפחה והשמיעה קולות נשיפה מאיימים. בשעה שהזיקית מאויימת, אותן ריאות גדולות שהזכרנו מתנפחות למלוא נפחן, והאוויר שנפלט מהן יוצר נשיפה קולנית.

כשהיא על צמח, הזיקית הולכת לאט מאד. רגל, עצירה, נדנוד קל של הגוף. רגל, עצירה וכו'. זיקיות יודעות גם ללכת מהר, אבל זה לא כדאי. טורפים וגם טרף מבחינים בעיקר בשינויים בסביבה. ההליכה האיטית והנידנוד הקל הופכים אותה למעין עלה או ענף שנע קלות ברוח.

עושה עיניים

נחזור לעיניים הבאמת מיוחדות: העיניים הבולטות של הזיקית מסתובבות כל אחד בנפרד ומאפשרות לראות מה שקיים בשני צידי הראש בבת אחת. אצל רוב בעלי החיים שיש להם עיניים בצדדים לא מתאפשרת ראיה תלת מימדית. אבל הזיקית יכולה לכוונן את שתי עיניה קדימה – ואז הראיה שלה תלת מימדית.

וזה הולך ככה: כל אחת מהעיניים בנפרד משוטטת ומחפשת. עין אחת איתרה טרף מתאים ומייד שתי העיניים מתכוונות אליו. המוח מחשב מיקום ומרחק והופ! לשון ארוכה (20 סמ'!) ודביקה מזנקת על החרק, ועוד לפני שהוא מבין מאיפה זה בא לו הוא נבלע בשלמותו. תנועת הלשון כל כך מהירה, עד שלא רק החרק לא מבחין בה אלא גם אנחנו. אולי זה מסביר את דבר האגדה שנוח לא ידע במה להאכיל את הזיקית בתיבה…
בישראל זיקיות אוכלות גם פירות קטנים, שאותם היא קוטפת באמצעות הלשון הדביקה.

איזה צבע יש לזיקית?

ואי אפשר בלי לדבר על שינוי הצבע. הזיקית הישראלית לא יכולה להפוך לכחולה או אדומה, אבל צבע הגוף שלה משתנה מלבן לירוק בהיר מאד עד וחום ואפילו שחור. הזיקית לא בוחרת את שינוי הצבע. זה קורה באופן אוטומטי בהתאם לגורמים חיצוניים – אור, טמפרטורה, מרקם, וגם מבטא מצבים כמו נוכחות זיקיות אחרות, נוכחות טורף, מוכנות להזדווגות, פחד, איום וכו'. בשעות היום צבעה ירוק כהה או בהיר או חום, בהתאם לצבע וגון הסביבה, ובלילה כאשר היא ישנה גופה מלבין. ראיתם זיקית שחורה? כנראה הצלחתם להפחיד אותה!

תעירו אותי בקיץ

הזיקית היא זוחל ולכן יש לה "דם קר"- אין בגופה מנגנון לחימום הדם. כדי להתחמם ולפעול היא זקוקה לסביבה חמה. זו הסיבה שבגללה הזיקית – כמו רבים מהזוחלים בעונה הקרה – שוקעת בתרדמת חורף. בקיץ היא יוצאת ממקום המסתור, מוצאת בן זוג, מזדווגת ומטילה ביצים באדמה הלחה. זה כמובן הופך את הגינות המושקות שלנו למקום רביה מוצלח. לאחר ההטלה הביצים מושארות לנפשן, למשך 8 עד 10 חודשים. זיקיות תינוקות יוצאות מיד למסע החיים ומעולם לא נפגשו עם הוריהן.