”תראי סבתא! לטאה בכיור!“
אם היא בכיור בבית, זו לא לטאה אלא שממית. שתי שממיות קטנות שנתקעו בכיור בעל דפנות חלקות ולא הצליחו להיחלץ, העניקו לנו הזדמנות מצוינת להכיר מקרוב את אחת מהדיירות הנפוצות והמרתקות ביותר.
הנכדה שלי לא טעתה מאד. שממית הבתים היא באמת לטאה קטנה, באורך של 15-20 סנטימטרים, כולל הזנב. איך מבדילים בינה לבין סתם לטאה? אחת התכונות הבולטות והמרתקות ביותר שלה הן כריות ההדבקה הייחודיות שנמצאות על אצבעותיה, שכבר כתבתי עליהן פה פעם.
על השלת עור, ואיך זה קשור לכיור
נראה לי מוזר שהשממית לא הצליחה להיחלץ מהכיור. בדרך כלל כריות ההדבקה האלה, שמכוסות באלפי שערות מיקרוסקופיות, מאפשרות לה להיצמד בקלות לכל משטח – קירות, תקרות, ואפילו זכוכית – בניגוד לכוח הכבידה.
יש לי רעיון להסבר. הראש, הזנב והרגליים של השממיות שראיתי הם בצבע לבן, ומרכז הגוף בצבע חום. שממיות הן חומות. הצבע הלבן הוא צבעו של העור הנושר. השממיות שלי היו באמצע תהליך של השלת עור.
מה הקשר להיחלצות מהכיור? נסביר: שממיות, כמו זוחלים רבים אחרים, משילות את עורן באופן תקופתי. תהליך זה חיוני לגדילה, לריפוי מפציעות, ולהתחדשות העור. ובדיוק התהליך הזה אולי מסביר את הימצאותה בתוך הכיור. לא… לא להתרחץ… משטחים חלקים כמו דפנות הכיור דורשים יכולות הדבקה אופטימליות.
בתהליך השלת העור, קורים כמה דברים שעלולים לפגוע באופן זמני בכושר ההדבקה: השכבה החיצונית של העור מתנתקת גם מכריות ההדבקה, וזה גורם לכמה תוצאות (שלא נרחיב כאן) שמפחיתות את יעילות כושר ההידבקות שלהן. בכלל, תהליך השלת העור אינו קל. ועלול להפחית את הזריזות והכוח הנדרשים לטיפוס במשטח חלק כמו כיור.
כל זה אצלי. אבל יש סיכוי גדול שגם לכם בבית יש שממית אחת או יותר. לא ידעתם? זה מפני שהשממית היא חיה פעילת לילה מובהקת. עם רדת החשיכה היא יוצאת ממקומות מחבואה ויוצאת לצוד חרקים.
כבר השם שלה: שממית הבתים רומז לכך שהיא הסתגלה לחיות בינינו ממש. בסדקים בקירות, מאחורי תמונות, בארונות חשמל, ובעצם בכל מקום שמספק לה מחסה קרוב למקורות מזון.
האם שממית מזיקה?
השממית היא לא רק "עוד לטאה". היא חיה מדהימה בעלת יכולות הסתגלות מרשימות, המסייעת לנו בשקט ובאופן טבעי. בפעם הבאה שתראו אותה מטיילת על הקיר, זכרו שהיא לא רק אורחת אלא שותפה פעילה ומועילה בסביבת חיינו.
כשחיפשתי מידע על שממית הבתים, מצאתי אותו לצערי בעיקר באתרים של מדבירים. חשוב להדגיש כי אין כל צורך או הצדקה להדביר שממיות! יותר מזה, הפתעה – שממית הבתים היא חיה מוגנת בישראל!
מדוע אין צורך או הצדקה להדביר שממיות? הן לא מסוכנות. שממיות הבתים הן לא ארסיות ולא נושכות. הן לא מעבירות מחלות לבני אדם, ולא גורמות נזק לרכוש. לא מכרסמות רהיטים, חוטים, מזון או כל חומר אחר בבית. ומצד שני, מדובר ביצור מועיל: שממיות הן טורפות חרקים מצטיינות! הן ניזונות ממגוון רחב של חרקים קטנים ומזיקים שקיימים בבית ובסביבתו, כמו יתושים, עשים, זבובים, נמלים ותיקנים קטנים. בכך הן מבצעות עבורנו "הדברה ביולוגית" חינם אין כסף.
אם היא כל כך מועילה וגם מוגנת, מדוע יש כתבות של מדבירים על שממיות? אנשים רבים נרתעים משממיות, וחוששים מהן (למרות שאין סיבה). הם גם לא אוהבים את מה שהן משאירות על הקירות: הפרשות שדומות ללשלשת ציפורים. אבל זה "נזק" אסתטי בלבד, שלא מצדיק השמדה!
פגשתם שממית בבית? איזה כיף לכם! הכי טוב פשוט לתת לה להיות ולחיות יחד בשכנות טובה….
קשה לכם? נסו פשוט להרחיק אותה בעדינות (למשל, על ידי הכוונה שלה החוצה עם מטאטא, או לכידה עדינה בכוס ושחרור בגינה). זכרו: לא רק שהיא לא מזיקה, היא דווקא מועילה לסביבת הבית שלנו.
