אתם עוברים לידו כשאתם יוצאים מהבית וכשאתם חוזרים אליו, בטיול של שבת או סתם בדרך ל… אבל אתם לא מסתכלים עליו. מה כבר יכול להיות מעניין בקיר?
אז אני מזמינה אתכם להתקרב יחד אתי אל הקיר. במקרה שלנו, אל "קיר הפרפרים", שעיטרה חברתנו שרה לונדון ז"ל. ממש מומלץ להתעניין בפרפרי הפסיפס שעליו, אבל גם בקיר עצמו יש עניין. זהו קיר אבנים יפה ומעליו יש צמחיה. הרבה בעלי חיים אמיתיים זיהו את המקום המוגן משמש ומגשם, ובנו שם את ביתם.
המנהרה של עכבישי הצינור
תנו בקיר מבט נוסף. הוא נראה מנומר במפיות תחרה זעירות עשויות מקורי עכביש.
עוד מבט: אלה לא מפיות תחרה אלא גומות.
מבט שלישי: בעצם לא גומות. צינורות! לתוך החריצים שבאבנים נטוו צינורות עשויים מקורי עכביש.
הכירו את עכבישי הצינור, ובלעז: סגסטריים (Segestriidae) אלה עכבישים לא חינניים במיוחד – יש להם גוף בצבע חום או שחור, מאורך וגלילי והם בעלי שש עיניים. המאפיין הייחודי שלהם שניכר מיד לעין הוא שמתוך ארבעה זוגות הרגליים שיש להם, כמו לכל העכבישים, שלושה זוגות הרגליים הקדמיות מופנים קדימה. את הסיבה לכך תבינו עוד מעט.
אם תתבוננו עוד קצת, תראו שמקצה הצינור נמתחים החוצה על פני האבן חוטים, כמו מחוגים ארוכים בכל היקף הפת העגול. בשביל מה הם נחוצים?
טוב, אז זה הסיפור שלנו. עכבישי הצינור, או ליתר דיוק העכבישות (כמו אצל מיני עכבישים רבים רוב הזכרים מסיימים את תפקידם לאחר ההזדווגות) הן פעילות לילה. במשך היום הן נחות להן בעומק המנהרה. אגב, אתם יכולים לנסות לדחוף מקל קטן למנהרה כדי לעצבן את העכבישה ולגרום לה להתגלות. גם בלילה העכבישה בעומק הצינור, אבל הפעם במצב עירני לחלוטין. 3 זוגות רגליים מונחים על רשת הקורים… תשומת לב.
הקורים ההיקפיים שהזכרנו משמשים כרשת התראה. כאשר חרק מועד מעל אחד מהקורים האלה, עובר רטט מהקור אל מבנה הרשת ומשם אל רגליה הרגישות של העכבישה. מדובר בעכבישים זריזים מאד. החרק שדרך על קורי ההמעדה לא יודע מאיפה זה נפל עליו. זינוק אחד מתוך הצינור, נשיכה עם ארס משתק, והחרק שלנו נגרר לעומק המנהרה והופך לארוחת עכבישים.
לא לכל מיני העכבישים הרשתות הן בית. במקרה שלנו, הכינוי "בית" מתאים. הצינור מהווה מקום מגורים כל השנה, וגם מקום לצאצאים. רבים ממיני העכבישים מטילים ביצים ושוכחים מהן. לדוגמה, הקופצנים שכתבנו עליהם כאן לפני שבועיים. לא העכבישה שלנו! בעונת הרבייה היא מטילה ביצים בעומק המנהרה, ושומרת שם על הביצים ואפילו על העכבישים הקטנים עד שהם מתפזרים.
נאמנים למגבלת העמוד, נעצור כאן. אתם כמובן מוזמנים להמשיך להתבונן בקיר. אם תקדישו תשומת לב תבחינו בעוד "בתים" ומבנים שיצרו בעלי חיים קטנים אחרים, שלא נעסוק בהם עכשיו.
בית הבוץ של הצרעה הטייחת
צינורות העכבישים באמת בולטים במיוחד על הקיר. אבל לידם נתקלתי גם במבנה בוץ ובו שלושה פתחים עגולים. נראה שהבנאית היא צרעה "טייחת" (מלשון טיח). זוהי צרעה יחידית – כמו הדבורים היחידאיות, גם הצרעה הטייחת לא חיה בלהקה. היא נוהגת לבנות קיני בוץ במקומות מוגנים מגשם ומקרינה ישירה של שמש. מתאים בדיוק לקיר שלנו, שמוגן על ידי גדר חיה צפופה.
יתרון נוסף של המיקום הוא הקירבה לחצרות מטופחות, מפני שחומר הגלם לבנייה הוא האדמה המושקית. הצרעה מעבדת את הבוץ במקומו בעזרת הלסתות והרגליים ועפה כשהיא נושאת כדור בוץ אחוז בין הלסת ("סנטר") והחזה. יותר מעשרה סבבים של הבאת בוץ נדרשים לבנייה לכל תא בודד, וכל צרעה בונה מספר תאים. ה"קן" שמצאתי נבנה כנראה על ידי צרעה בודדת. לפעמים אפשר לראות קן גדול יותר. במקרה כזה לא מדובר בצרעה חרוצה במיוחד, אלא במיקום מוצלח שמנוצל על ידי כמה צרעות יחד.
סיום עבודת הבנייה רק מהווה התחלה לעבודה הקשה לא פחות. בתוך התא הצרעה עומדת להטיל ביצה, אבל עליה לדאוג מראש לכלכלת הזחל שיבקע ממנה. כאשר התא מוכן, הצרעה צדה עכביש, עוקצת אותו כדי לגרום לשיתוק – לא למוות! – היא מכניסה אותו לתא הראשון ומטילה עליו ביצה אחת. לאחר מכן היא ממלאת את כל חלל התא בעוד כמה עכבישים משותקים (לפעמים כמה עשרות, אם אלה עכבישים קטנים). אז היא אוטמת את פתח התא בבוץ ועוברת לבניית התא השני ציודו ואיכלוסו. העכבישים המשותקים עוד יחיו כמה ימים, מספיק כדי להוות מזון טרי לזחלים שיגיחו 2-3 ימים לאחר ההטלה.
תקופת הגולם היא 2-4 שבועות, ואז מגיחה צרעה בוגרת חדשה. בכך לא תם תפקידו של הקן! חבל על כל העבודה שהושקעה בו. יש חרקים שבאים לאכול את שאריות המזון שנשארו בתאי ההטלה. והתאים עצמם כנראה ישמשו שיכון לדיירי משנה. ייתכן שצרעות אחרות או דבורים יחידות ימחזרו אותו אחרי שיפוצים. ייתכן שסוגים מסויימים של עכבישים יתנחלו בו. אגב, מבנה הבוץ הזה עמיד מאד. נמצאו מבנים בני אלפי שנים באתרי ארכיאולוגיה פרה-היסטוריים.
