על תאנים וקיץ

נעמי שמר חיברה את שיר 12 החודשים, ובו תיאור של כל חודש (כמעט) והאירוע החקלאי שבו. מה כתבה על הקיץ? "בתמוז ואב שמחנו אחר קציר… ובבוא אלול אלינו ריח סתיו עלה".

לא נעים להגיד, אבל השיר מחפף לגמרי את עונת הקיץ. הקיץ הרי הוא לא רק סיום הקציר אלא בעיקר עונת הפירות שהשתבחה בהם ארצנו. בבלוג הספרייה הלאומית תוכלו למצוא קטע ממכתב שכתבה נעמי שמר לאמה, ובו היא סיפרה שקשה לה לזכור מה קורה בתמוז ואב. אני בטוחה שאם נעמי שמר היתה בת ההרים ולא בת עמק הירדן, היא היתה נותנת מקום של כבוד לקיץ לפירותיו, במיוחד לתאנה, שהיא-היא הקיץ, פשוטו כמשמעו.

הקיץ במקורות

אחד הממצאים הארכיאולוגיים המרגשים והמשמעותיים לנו התגלה לפני יותר ממאה שנה בחפירות תל גזר. "לוח גזר" הוא לוח אבן בערך בגודל כף יד, ועליו כתובת בכתב עברי קדום שנכתבה במאה העשירית לפני הספירה – ימי דוד ושלמה. הכתובת מפרטת את חודשי השנה לפי סדר העבודות החקלאיות. אחרי "ירח קציר" נמצא את "ירח זמר", ולבסוף "ירח קץ".

ירח קציר הוא כמובן חודש הקציר (סיוון?). ירח זמר הוא כנראה עונת הזמירה – בציר הענבים (תמוז?), ו"ירח קץ"? נשמע כמו "סוף" אבל איזו מין עונה זאת ”סוף“? לפי כל הסימנים, לוח גזר מתאר חודשים לפי זמנים חקלאיים. אם כן סביר שהכוונה היא ל"קיץ" – עונת קטיף התאנים.

למדתם לפסיכומטרי? חיטה קוצרים, ענבים בוצרים, תמרים גודדים ותאנים אורים. ובכל זאת המילה קיץ קשורה לתאנה – הפרי, לא פעולת הקטיף. בניגוד לפירות אחרים שנאספים כאחד, התאנים מעסיקות את החקלאי במשך כל חודשי הקיץ: ארייה, ייבוש התאנים לדבלים, חריזה למחרוזות, מעיכה ל”עיגולים“ (מוכר לכם מהמשנה ”אילו מציאות“?) או דריסה – כבישה בחבית. כל אלה פעולות שמאפשרות לשמר את הפרי לאכילה במשך כל השנה כולה.

בחיים לא שמעתם על זה? זה לא לפסיכומטרי? אין דבר. זה ממש כך בתנ“ך: כשדוד ברח מאבשלום בנו, הובא לו מזון, ובתוכו גם "הקיץ לאכול". ובמקורותינו מוזכר סוג אחר של תאנים מיובשות – "קציעות" – וגם בשם זה ניתן לשמוע את ה"קץ".

ארייה – קטיף התאנים

נזכיר עולם הולך ונעלם, התרחשות עונתית שאפיינה בעבר את מטעי התאנים ברחבי ההר בישראל (המכונה יהודה בנימין והשומרון) ואולי גם כיום עדיין ניתן לראות משפחות ב"צימר" הפרטי – או אם לדייק במבנה אבן חסר חלונות שהוקם מאבני סיקול באמצע המטע ונקרא בעברית עתיקה "שומרה". בלילה ישנים במבנה ומדי בוקר משכימים לארות את התאנים ומייד אחר כך לשטוח אותן לייבוש. ההלכה מתייחסת למבנים כאלה ולדרך השימוש בהם בשאלות של תחום שבת. בתוספתא עירובין ג, ט: "..הקייצין.. בזמן שדרכן ללון בעיר אע"פ שחשיכו חוץ לתחום הרי אילו כאנשי העיר ויש להן אלפים אמה לכל רוח ובזמן שדרכן ללון בשדה אין להן אלא אלפים אמה בלבד"

אפשר לחסוך את השהייה במטע ולעשות מבצע קטיף, לא? לא! אי אפשר. כל מי שיש עץ תאנה בחצרו יודע: אפילו על אותו עץ תאנה הפרי איננו מבשיל בבת אחת. פירות בשלים חדשים מופיעים על העץ מדי יום. ובערב הם כבר רכים יותר מדי ואולי אפילו מתליעים ו/ או נושרים. ולכן אצל בעלי מטעים כל הקיץ מוקדש לתאנים, לפי קצב הבשלת הפירות.

מדרש מרגש מספר על רבי עקיבא ותלמידיו שנהגו ללמוד מתחת לעץ תאנה. המקום כאן קצר מכדי לספר הכל, אז נקפוץ למסקנה: "בעל התאנה יודע עונתה של תאנתו אימתי ראויה להלקט והוא לוקטה". באמירה זו משתמשים לעתים כדי להסביר מוות "בטרם עת". הקב"ה – בעל התאנה – יודע מתי כל תאנה – אדם – ראוי להילקט.

מהי עונת התאנים?

עץ התאנה עשוי להניב יותר מפעם אחת בשנה. הסיבה לכך קשורה למנגנון הרבייה המורכב של התאנה, שהזכרנו בשנה שעברה. חלק מהתאנים זקוקות להפריה על ידי צרעות. צרעות שהשתחררו מפגה מבשילה חודרות לפגות הצעירות של הדור הבא ומטילות בתוכן וחוזר חלילה. פגות יכולות להמתין על העץ כמה שבועות או חודשים עד שיזכו להפרייה ויהפכו לתאנה בשלה.

בארצנו מגוון אקלימים ולתאנים מספר זנים. זמן ההבשלה תלוי בזן ותלוי באזור. הוסיפו לכך את כל מה שסיפרנו, והנה פיענוח החידה ולימוד הזכות על נעמי שמר: התאנה ממש איננה מתאימה לשיר חודשי השנה, מפני שהיא איננה פרי של חודש יחיד. עונת התאנים בארץ ישראל נמשכת כמעט חצי שנה!

לפעמים בסוף הקיץ אתם רואים על העץ פגות ירוקות וקשות, והן נשארות על העץ כל החורף. לפעמים פגות אלה נושרות במהלך החורף, אך לעתים הן ישרדו כל החורף ויבשילו באביב, לפני כל התאנים האחרות, ושמן : "בכורה בטרם קיץ".

תודה לשמריה גרשוני ששלח את הקישור לבלוג של הספרייה הלאומית.