דורבן

יש אבות שמלמדים את הילדים שלהם לזהות סוגי מכוניות. אבא שלי לימד אותי לזהות עקבות וגללים…. ולכן כאשר בטיול גבעות ראיתי את הגללים האלה שבתמונה, ידעתי בוודאות שבאזורנו משוטטים להם דורבנים.

חיפשתי קוצי דורבן, ולא מצאתי. גם לא זיהיתי בוודאות מאורת דורבן, אם כי ברור לי שיש אצלנו כאלה. תגידו: חפשי ליד הגללים שראית.. אבל לא. גם הדורבן יודע שגללים עלולים לחשוף אותו, והוא משאיר אותם במרחק של 300 מטר מהמאורה שלו!

ואז נחתה בוואטסאפ שלי התמונה הזאת.

מזהים?

זהו חלקו האחורי של דורבן מצוי. שחלף על פני המצלמה.

אין חולק על התועלת הביטחונית של מצלמות האבטחה ההיקפיות בישוב שלנו. הפעם פגשנו תועלת אחרת לגמרי שיש בהן: מעקב אחרי חיי הבר באזור ביום, ובעיקר בלילה. והדורבן הוא חיית לילה.

קוצים ודורבנות

פירוש המילה דורבן הוא: קוץ. בעל החיים הקרוי דורבן מכוסה בקוצים ארוכים. לא קוצים מזדקרים כקוצי הקיפוד, אלא קוצים ארוכים מאד (30 סנטימטרים), שנגררים אחריו כמו שובל בשמלת כלה. הקוצים הנגררים הללו מוסיפים אורך לגופו, הלא קצר גם ככה (אורך הגוף של דורבן הוא 60-70 סנטימטרים).

כשהדורבן נתקל באויב או באיום הוא פורס ומנענע את הקוצים, ונוצר רושם הרבה יותר רחב בתוספת רעש מבהיל. מי ירצה להתעסק עם חיה רחבה ורועשת כזאת? בנוסף, הדורבן הא חיית לילה, וקוצי הזנב האלה לבנים. תארו לכם את רגעי הבהלה כשבשעת חשיכה לפתע פתאום נשמע קול רעש וצרור קוצים לבנים נפרסים. הקוצים מטעים אותנו גם לחשוב שהדורבן גדול וכבד. למעשה משקלו של דורבן בוגר הוא כ-17 קילו בלבד.

דיברנו על קוצי הזנב הלבנים ורכים, אבל הקוצים המוכרים לנו יותר הם בצבעי שחור לבן. קוצים חלולים רחבים ודוקרים.

חיים במחילות

בעבר דורבנים היו מצויים מאד בארצנו, והיינו מצפים שייעלמו ככל שהשטחים הבנויים מתרבים על חשבון השטחים הפתוחים. מפתיע, אבל גם בערים גדולות כמו תל אביב וירושלים ניתן לראות דורבנים בלילות! הידעתם? בערים אלה מתקיימים סיורי בעלי חיים בלילות, ולא תאמינו כמה בעלי חיים מצליחים לחיות בין בני האדם כשהם מסתתרים בשעות היום ויוצאים לעיסוקיהם בלילות.

מה צריך דורבן בשביל לחיות? מקום שבו יוכל לחפור מחילה. כלומר מקום שיש בו אדמה שניתן לחפור בה. לא מעט אדמה. הרבה! אפשר להבין למה נמצא יותר דורבנים בקרבת השדות החקלאיים, מקומות שיש בהם אדמה נרחבת ועמוקה.

פתח המחילה הצנוע מוביל למערכת מחילות שיכולה להגיע לעומק של שניים וחצי מטר ולאורך של 17 מטרים. בקצה המחילה, בעומק של כשני מטרים נמצא חדר המשפחה, ובו שוכנים בדרך כלל זוג הורים עם שני צאצאים. מיקום כזה מספק סביבה מבודדת ושמורה מחום, קור, רוח וגם גשם.

מה עושים הדורבנים בלילות

תמונת הדורבן שנצפה במצלמה צולמה כמובן בלילה. זה זמן הפעילות של דורבנים.

מה עושה דורבן בלילות? יוצא עם משפחתו ללקוט מזון. כמו יונקים אחרים מקבוצת המכרסמים, גם הדורבן צמחוני. הוא אוכל עשבים, פקעות, שורשים ובצלים, כולל כאלה שהם רעילים לרוב היצורים כמו בצלי העירית והסתוונית. לדורבן יש חוש ריח מפותח והוא יכול להריח פקעות בתוך האדמה. יש לו ציפורניים ארוכות וחזקות שבאמצעותן הוא חופר את המזון מתוך האדמה. הוא לא גורר את המזון הביתה, אלא אוכל אותו במקום הימצאו.

אחרי מבצע שלמה אירחנו צעירים שעלו מאתיופיה, והם סיפרו לנו על מארבים ליליים שעשו בשדות כדי להרוג דורבנים שבאו לזלול בשדותיהם.

אז הדורבן הוא אויב החקלאים, והיינו חושבים שהוא גם אויבם של חובבי העירית והסתוונית. אבל חוקרים מצאו שהבורות שהדורבנים חופרים מתמלאים במי גשם ומהווים ערוגות צמחיה לזרעים של אותם צמחים, שמפוזרים בקרבת הפקעת שנעקרה.

הגנה והתקפה

קשה לצוד דורבן. ראשית, יש לו חוש ריח עוצמתי והוא מזהה את אויביו ממרחק. שנית, כשהוא חש בסכנה הוא זוקף את הקוצים כדי לעשות רושם מבהיל. הדורבן עשוי להתנפל על האויב ולפגוע בחוש החשוב ביותר שלו, חוש הריח, על ידי דקירת האף בקוצים שלו. דקירה כזו עלולה לגרום להתפתחות דלקת שתפגע בחוש הריח החיוני לטורף, בעיקר אם הוא טורף לילי. האף הוא נקודת תורפה גם אצל הדורבן עצמו – נשיכה או חבטה באפו של הדורבן עלולה לגרום לו לזעזוע מוח. שאר הגוף מוגן על ידי קוצים.

אבל האויב הגדול ביותר של הדורבן הוא בני אדם. החקלאים שצדים אותו מפני שהם רואים בו אויב, אנשים שמעוניינים לאכול את בשרו, וסתם חובבי ציד שיוצאים לשטח עם טרקטורונים רועשים ומאירים שמבלבלים את הדורבן ומקשים עליו להגן על עצמו. עבור הדורבנים גבעותינו ושדותינו הם שמורת טבע מגוננת.