חיי הלילה של הקיפודים

השבוע בשעת לילה ראיתי כדור קוצים עגלגל חוצה את הכביש. הייתי בתוך המכונית, אבל כנראה בכל מקרה לא הייתי מספיקה לצלם מפני שהקיפוד אץ רץ לדרכו. בדרך כלל מהירות ההליכה של קיפוד היא קילומטר לשעה, אבל יש גם תיעוד של קיפודים רצים במהירות של תשעה קמ"ש (השוו לקצב הליכה רגילה לא ספורטיבית של אדם שהוא כ-6 קמ"ש).

בתל אביב ובירושלים (ואולי בעוד ערים בארץ) מקיימים סיורי טבע בלילות. מאחר ובני אדם מקימים סביבות עירוניות על חשבון המרחבים הפתוחים, בעלי חיים רבים נאלצים למצוא דרכים לשרוד בלב השטח העירוני, לא רק בפארקים הפתוחים אלא ממש בחצרות. השורדים הטובים ביותר הם חיות הלילה. למה? מפני שהן פחות נצפות על ידי בני אדם שיפגעו בהם מתוך פחד שווא או מתוך רשעות חינם. וגם – בלילה יש בדרכים פחות כלי רכב, ודריסה היא אחת הסכנות הגדולות לבעלי חיים.

על קוצים וקרציות

בילדותי במושב קיפודים היו מצויים יחסית, ואחד גם גדל בתוך הבית כחיית מחמד. אמא שלי דרשה לסלק אותו מהבית בגלל שובל הקרציות שהיה משאיר אחריו.

הקיפוד הוא יונק. אחד המאפיינים של יונקים הוא שיער ככיסוי גוף – בניגוד לעופות, המכוסים נוצות, ולזוחלים המכוסים בקשקשים. חלק גופו התחתון של הקיפוד מכוסה בשיער. למעשה גם הקוצים שעל גב הקיפוד הם שערות, אבל קשיחות. כשהקיפוד נולד, הקוצים לבנים ורכים (איזה מזל לאמא שלו…). אבל תוך 36 שעות הם הופכים משערות עבות לקוצים. זה חשוב להגנה: כאשר הקיפוד בסכנה הוא הופך לכדור קוצני, שמקשה על אויביו לאכול את היצור הרך שבפנים…

והקשר לקרציות? אלה מוגנות על ידי הקוצים, שמונעים מהקיפוד להתלקק, להתגרד ולהתנקות כמו כל יונק אחר.

חוץ מהקוצים, אחד הדברים הבולטים והחמודים אצל קיפודים הוא האף שלהם: מין קונוס ארוך ושעיר עם קצה עגלגל חשוף כהה ולח. חוש הריח הוא החוש השימושי ביותר לקיפוד. כזכור הקיפוד פעיל בלילה, וחוש הראיה שלו לא מצטיין. חוש הריח משמש אותו למצוא מזון, להתמצאות בשטח, לאיתור אויבים ולהבדיל – למציאת בני זוג.

קיפוד – בעל חיים מוגן

כיום הקיפוד הוא בעל חיים מוגן. אסור להחזיק אותו בשבי ומבקשים גם שלא להעביר אותו ממקום למקום. תסמכו על הקיפוד, שהגיע מהשטח הפתוח, שיידע איך לחזור לסביבה שבה הסתדר עד כה. בלילה אחד הקיפוד עושה סיור של כ- 300 מטר לחפש מזון, ובסך הכל הנחלה שלו משתרעת על כ-16 דונם. כלומר בישוב שלנו כמה שכנים חולקים ביניהם קיפוד אחד. הוא שם, גם אם אינכם רואים אותו מפני שבמשך היום במהלך היום הוא מסתתר היטב.

הזכרנו את סכנת הדריסה. נזכיר סכנה אנושית נוספת שאורבת במיוחד לקיפודים: כוסות קפה מפלסטיק, כוסות גלידה ופחיות משקה שמושלכים מחוץ לפחים. קיפוד שמוצא כלי כזה דוחף את הראש פנימה כדי ללקק את שאריות המשקה, וכשהוא מנסה למשוך את הראש החוצה הקוצים שלו ננעצים בדפנות והקיפוד תקוע בתוך המיכל. לא נעים וגם קטלני. אגב, בעקבות לחץ תקשורתי חברת מקדונלד'ס בגרמניה הרחיבה את פתחי כוסות הגלידה שהיא מייצרת, לאחר שפורסמו תמונות של קיפודים שנלכדו בהם ומתו.

איפה הקיפודים מסתתרים?

קיימים מספר מיני קיפודים. זה שראיתי הוא כנראה קיפוד מצוי. קוראים לו מצוי והוא באמת מצוי מאד בעולם ובארץ, ומסתדר לא רע גם בעיר או בכפר. קיפודים יכולים להתמודד עם מכשולים כמו גדרות על ידי טיפוס – אם זו גדר שמכוסה צמחים או על ידי חפירה של מחילה מתחת לגדר.

במקור כישורי החפירה נדרשו בעיקר למטרות חשיפת מזון (בעלי חיים קטנים מסתתרים) ולחפירת גומת קינון באדמה. בשקע רדוד באדמה הקיפודים בונים "קן" מערמות מבולגנות של עלים ועשבים. בתוך ערימת הזרדים הזאת יש חדר עגול, מרופד בצמחים רכים, ובו נקבת הקיפוד ממליטה את הגורים ומטפלת בהם. המבנה משתלב יפה, ואתם יכולים לחלוף על פני קן כזה בלי לראות אותו בכלל. כן, אפילו אצלכם בחצר. ייתכן שזה מתחת לגדר החיה, בחורי המסלעה, מתחת לשיח צפוף, בערימת עלים וגם בין הגרוטאות שלא הזזתם כבר שנים.

איך אדע אם יש קיפוד בסביבה? קיפודים משאירים עקבות בבוץ מתייבש או אפילו על בטון לאחר היציקה. הם משאירים גם גללים אופייניים. צילומים שיעזרו בזיהוי תוכלו לראות ב מאמר הנפלא "העולם המופלא של הקיפודים".