אחד הקוראים ביקש ממני להקדיש מדור ל"ברלעך". כבר הקדשתי להם כאן פינה מכובדת בעבר, אבל במחשבה שניה יש מקום לעוד מדור בנושא המרתק הזה.
חילזון או שבלול?
על ידי הכינוי "ברלעך" נחסכה מהכותב השאלה – האם אנחנו מדברים על חילזון? או על שבלול? ובכלל, האם יש הבדל בין השניים?
ובכן, יש ביניהם קווי דמיון רבים, והבדל אחד משמעותי: אם קוראים לו חילזון, הוא כנראה נושם חמצן מומס במים, בעזרת זימים. אם קוראים לו שבלול, הוא נושם אוויר במבנה דמוי ריאות. מכאן, שרוב השבלולים חיים ביבשה.
נעים להכיר – לבנונית
לוואטסאפ שקיבלתי צורפה תמונה של שבלול שדה: חום, גדול ועגלגל. אבל אני רוצה לעסוק בשבלול החי בהרים שלנו – לבנונית. שבלול זה ששמו לבנונית הוא… נכון, לבן! ויש לו מבנה שטוח (ולא עגלגל או גבוה כמו חלזונות הגינה).
את הלבנונית ניתן לראות במשך כל השנה, אבל רק בצורת קונכייה ריקה. צברים של קונכיות כאלה צילמתי מתחת לשיחים בפתחי מחילות של מכרסמים שונים. הם לא הלכו לשם מרצונם, ולא מתו מזקנה… בתנאי מדבר יש בעלי חיים שניזונים דווקא משבלולים, שגופם מכיל הרבה מים.
מה עושים השבלולים בקיץ?
הזמן שבו אפשר לראות שבלולים חיים, הוא הזמן שאחרי הגשם. בשאר ימות השנה הם ישנים שנת קיץ. איפה? במחפורת עפר, מתחת לאבנים וכדומה.
מה יקרה לשבלול אם לא יסתתר בקיץ? כבר אמרנו ששבלולים הם רכיכות, כלומר רוב גופם הוא בסך הכל ג'לי שיותר מ-80% ממנו מים. לא נחוץ הרבה זמן באוויר היבש והחם כדי להתייבש ולהיעלם.
כשהשבלול מסתתר, הוא אוטם את הפתח בפקק עשוי גיר. האטימה הזאת מונעת כניסת אוויר.
איך נושמים בתוך הקונכיה?
רגע! אמרתם ששבלולים נושמים אוויר! אז איך ייתכן שהם חוסמים כניסת אוויר לקונכיה שלהם?
בזמן שנת הקיץ שלו החילזון עובר לנשימה א-אירובית, כלומר להפקת האנרגיה הדרושה באמצעות פירוק סוכרים ללא חמצן. זה פחות יעיל, אבל תכל'ס, הפעילות שלו אז כל כך מינימלית, שהוא לא זקוק להרבה אנרגיה.
תקופת היובש
שבלולים השרויים בתרדמת קיץ מסוגלים לשרוד במשך ארבע שנות יובש. איך? בעזרת כימייה: מים מתאדים לאט יותר ככל שהם מכילים יותר מומסים. לא מאמינים? ערכו ניסוי: הניחו בשמש טיפת מים וטיפת תרכיז ובדקו איזו מהן תתייבש קודם.
בקיץ נוזלי הגוף של השבלול הם תרכיז שמכיל ריכוז גדול של סוכר ושל גליצרול. הנה עוד סיבה למה יש בעלי חיים (שלא ישנים בקיץ) אוהבים לאכול שבלולים.
ומה עם החום?
בנשימה טיפלנו, את ההתייבשות ניצחנו, אבל מה עם החום? השבלול הוא גוש ג'לי עטוף בקונכייה וחשוף לחום הלוהט של הקיץ.
חוקרים סקרנים השוו בין שבלולים שונים בארצנו והגיעו למסקנה – לא מפתיעה – שככל שמין השבלול חי באזור דרומי יותר, גופו עמיד בטמפרטורות גבוהות יותר, עד 50 מעלות צליוס אצל השבלולים הדרומיים ביותר. העמידות הזאת מושגת באמצעים שונים, בין היתר בכך שהם יודעים להיעלם מפני השטח מייד כשהסביבה מתחילה להתייבש.
מצעד השבלולים
מה פשר המצעד של שבלולים מיד אחרי הגשם הראשון?
כבר הבנו שיובש הוא קטלני לשבלולים. בימות הקיץ, גם אם יש לחות באוויר וגם אם הטל משמעותי, השבלולים לא יוצאים מתרדמתם. אבל אחרי הגשם המשמעותי הראשון הלחות בקרקע גדלה מאד, וגינת המזון של השבלולים קמה לתחיה. גינת המזון שלהם מורכבת מ… אצות זעירות שהשבלולים מגרדים מפני הקרקע.
כשיש לחות ומזון אפשר לחיות ואפשר להתרבות. אבל אי אפשר לסמוך על משטר הגשם בארצנו, וכדי שלא לקחת סיכונים, השבלולים למעשה פעילים רק כעשרים ימים בשנה. לא ימים רצופים, אלא הימים הרטובים ביותר בחורף.
בימים אלה הם מוצאים בני זוג (לא קשה: כל שבלול הוא גם זכר וגם נקבה ולכן יכול להתרבות עם כל שבלול אחר), נושאים "הריון" במשך חודש, מטילים ביצים, אוכלים וצוברים מים וקלוריות שיספיקו לקיומם הישנוני במשך שאר 345 ימות השנה שתבוא.
אגב, החלזונות התינוקות בוקעים מהביצים באותו חורף שבו הוטלו. רק מעטים מהם יחיו לאורך ימים. רובם לא יצליחו להתמודד עם אתגרי הסביבה וימותו.
