לפני שנים, כשהייתי מדריכת טיולים, אהבתי לשאול את הקבוצה איך מבדילים בין עץ של זיתים ירוקים לבין עץ של זיתים שחורים. רובכם בטח יודעים שאין הבדל. העץ הוא אותו עץ. הזיתים הירוקים נקטפים ממנו כשהם צעירים, ואלה שנשארים עליו עד הבשלה הם השחורים.
כאשר חכמינו הסבירו מדוע "נמשלו ישראל לזית", הם התמקדו בתכונות השמן והפקתו מפירות עץ הזית. הפעם לא נעסוק בפירות, אלא רק במאפייני העץ. אני בטוחה שתוכלו למצוא כמה וכמה סיבות להמשיל את עם ישראל לעץ הזית עצמו, ולאו דווקא לפירותיו.
מכה שורשים
ארץ ישראל מאתגרת עצי פרי, בעיקר בשל מגבלת המים, הקיץ היבש והקרינה החזקה. באזורי ההר האתגר כולל גם פערי חום וקור גדולים. הזית עמיד לבצורת. בשורות הבאות נתאר את התכונות שמאפשרות לו לשרוד גם ללא השקיה וטיפול.
גם באזור יבש יחסית, ניתן למצוא מים באדמה. לעץ הזית יש מערכת שורשים חזקה מאד, שיכולה לחדור לסלעים קשים. מערכת השורשים מסועפת ויכולה לקלוט מים משטח נרחב.
שני צדדים לעלה
קחו עלה זית. לטפו אותו משני צדדיו, התבוננו בו מקרוב ולסיום שיברו אותו. שמתם לב לכמה תופעות?
לעלה הזית יש שני צבעים ושני מרקמים. בצדו העליון העלה קירח ומבריק. בצידו התחתון הוא לבן ושעיר. הצבע הלבן בא מהמוני שערות לבנות, מעין פלומה שמכסה אותו. מה העניין? החלק העליון, החשוף לאור השמש הארצישראלית הקופחת, הוא מבריק ומחזיר חלק מקרני השמש הפוגעות בו. השערות בצד התחתון יוצרות צל וכיסוי ששומר על הפיוניות – אותם פתחי חילוף חומרים שדרכם צמחים מאבדים מים.
העלים של עץ הזית קשיחים. אם תשברו את העלה, תשמעו קול "קנק", שמעיד על הקשיחות של העלה. גם הקשיחות הזו היא אמצעי הגנה מהתייבשות.
מערכת חיסונית חזקה
עוד תופעה שאופיינית לצמחים החיים באזורים מאתגרים: עצי זית פיתחו הגנה טבעית מפני מזיקים ומחלות, והעלים שלהם מכילים מגוון תרכובות שבונות בו מערכת חיסונית חזקה. גם בני אדם יכולים ליהנות מאותם חומרים. להרחבה, חובבי הבריאות הטבעית ימצאו מידע רב על עלי הזית באתרים הרלוונטיים.
בדרום הר חברון, האזור שבו אני גרה, יש הרבה בתי בד עתיקים. אפשר ללמוד מכך שהאזור היה נטוע בכרמי זיתים (בנוסף לכרמי היין שעליהם מעידות הגתות בסביבה). בתי הבד נמצאו, אבל העצים מלפני אלף וחמש מאות שנה לא שרדו. רובם כנראה נכרתו בזמן שהתיישבו כאן הערבים שהגיעו מהמדבר. עד שהם למדו את סגולות הזית והשימוש בו, הם כבר לא הצליחו לטעת עצים חדשים באזור מאותגר המים של ספר המדבר. אבל הם כן הצליחו במקומות אחרים בארצנו, שם מצויים גם עצים בני יותר מאלף שנה. מה שמייחד את הזית הוא גם העובדה שאותם עצים עתיקים ממשיכים להניב פירות. כמות הפירות ואיכותם תלויה במידת הטיפוח החקלאי.
איך יודעים מה הגיל של עץ זית?
צריכים לומר ביושר שבעצם אי אפשר להעריך במדויק את גילו של עץ זית. מפורסם וידוע שכדי לגלות את גיל העץ צריכים לספור את הטבעות שמהן בנוי הגזע שלו. הבעיה היא שלעצי זית עתיקים אין טבעות כאלה. אכן, ניתן למצוא עץ שקוטר הגזע שלו 2-3 מטר אבל הגזע חלול. רקמת העצה הפנימית מתפרקת במשך השנים. נוצר הגזע החלול המוכר לנו ממטעים עתיקים, ובמידה רבה גם מעצים עתיקים שהועתקו ממקומם וניטעו מחדש בכיכרות ואנדרטאות. רק הקליפה החיצונית העבה שומרת על יציבות העץ, פחות או יותר. בטח ראיתם עצים שמילאו את חלל הגזע שלהם באבנים ואפילו בבטון כדי לסייע ם ליציבות שלהם.
איך בכל זאת מעריכים את גיל העץ העתיק? בעזרת פחמן 14 – אטום רדיואקטיבי שקצב הפירוק שלו ידוע, ומאפשר לדעת מתי התחיל העץ להתקיים ולקשור פחמן. אגב, קצב הצמיחה של הזית איטי, העץ משקיע אנרגיה לא בצמיחה מהירה אלא בבניית גזע וענפים יציבים ועמידים לאורך זמן.
חוטרים ונצרים
התבוננו בגזע של עץ זית. כבר בעץ צעיר ניכר הגזע המיוחד שאיננו חלק או אחיד. ככל שהעץ מתבגר הגזע נעשה יותר מעניין, עם בליטות ופיתולים ציוריים. הבליטות והשקעים הם במידה רבה תוצאה של מעשי החקלאי. אם ראיתם עצי זית שאינם מטופחים מספיק, ראיתם שמבסיס הגזע צומחים ענפים – חוטרים (אלה שיוצאים מתחתית הגזע) ונצרים (אלה שיוצאים ממש מהשורשים). ניתן להפריד אותם מהגזע ולטעת במקום חדש.
גם אם אינם מתכוונים לטעת אותם, החקלאים מקפידים לכרות את הנצרים האלה, כדי שלא יגזלו מאונו של העץ המרכזי. הכריתה יוצרת צלקות – בליטות ושקעים. נצרים שלא נכרתו עשויים להתפתח ולהפוך לגזעים, ואפשר למצוא עצי זית עתיקים בעלי מספר גזעים – עוד גורם שמקשה על תיארוך גיל העץ. צמחית חוטרים ונצרים מעניקה לזית יכולת יוצאת דופן להתחדש ולהתאושש מנזק במקרה שחלק העץ מעל הקרקע ניזוק או נהרס.
נו, איך הזית כמשל לעם ישראל? יפה, לא?
