קשה להתעלם מעץ הצפצפה. הוא צר וגבוה, בעל גזע כסוף, כמעט לבן, ועל העלים שלו יש ציפוי קשקשי שגורם להם להשתקשק ברוח בצליל שלא דומה כלל לצפצוף, ובכל זאת כנראה העניק לה את שמה. השם, דרך אגב, כמו העץ, עתיק ימים. הצפצפה מוזכרת בתלמוד כעץ שניתן להתבלבל בינו לבין ערבה. לא בטוח שהתלמוד מתכוון לצפצפה שלנו, אבל מעניין שהצפצפה באמת שייכת למשפחת הערבתיים. עוד משהו על הצבע הכסוף: זהו לא רק צבעו של הגזע אלא גם הצבע של חלקו התחתון של העלה, שמכוסה בשכבה עבה של הקשקשים שהוזכרו קודם.
החוטרים של הצפצפה
העצים בחצר שלי גבוהים יותר משאר עצי הרחוב, תודות לשתי תכונות: יש להם צמיחה מהירה יותר משל עצים רבים אחרים, בוודאי יותר משל עצי הבר כמו האלונים שצומחים גם הם ברחוב שלי. בנוסף, הגובה המירבי האפשרי שלהם עד 27 מטרים, גובהו של בניין בן 8-9 קומות.
כשנטענו את עצי הצפצפה בקצה החצר לא עלה בדעתנו שהשכנים מכל הכיוונים יבשרו לנו שהעץ שלנו זרע את עצמו בחצר שלהם. ובאמת, העץ לא זרע את עצמו. ראשית, מפני שכמו רוב עצי הצפצפה הוא עץ זכר שאין לו זרעים, ושנית, מפני שמה שהשכנים מצאו בחצרים הוא חוטרים.
מה זה חוטר? לצפצפה שורשים שטחיים וארוכים מאד. הם יכולים להגיע למרחק של 20-30 מטר מהגזע. בדרך כלל לא נשים לב אליהם, והם פשוט ישתו בכיף את המים שבהם אנחנו משקים את הדשא. לפעמים שורש כזה נפצע, ואז צומח ממקום הפציעה חוטר, שנראה פשוט כמו עץ קטן ורך. אם יצא לכם לראות "יערות" של עצי צפצפה, יתכן שהם למעשה עץ אחד וחוטריו שהפכו גם הם לעצים. כמו שכתב הנביא "ויצא נצר מגזע ישי וחוטר משורשיו יפרה". נצרים נמצא לרוב על עצי התמר. חוטרים הם פחות מצויים.
עץ דו ביתי
בכלל, רבים מעצי הצפצפה חולקים את אותו DNA. כך זה אם הם חוטרים מעץ אחר, כלומר זהים לו לחלוטין מבחינה גנטית, או שגודלו מייחורים, כלומר מענפים של עץ אחר שהצמיחו שורשים. זה קשור לכך שרוב עצי הצפצפה הם זכרים ואין להם זרעים.
כמו אצל עצים רבים אחרים "דו ביתיים", כאלה שיש בהם עצי זכר ועצי נקבה, גם לצפצפה יש פרחים דמויי שיבולת אפורה מאורכת, שמכילים אבקנים רבים המופצים על ידי הרוח. לעצי הנקבה יש גם שיבולי פריחה כאלה, אבל הן ירוקות ומהן מתפתחים הזרעים שמוקפים בשערות צפופות כמו צמר גפן, שמאפשרים הפצה על ידי הרוח וגם צפים ומתפזרים על זרמי מים.
הצפצפה עמידה לקור ויכולה לשרוד גם יובש ארוך יחסית, למרות שמקום הגידול הטבעי שלה הוא, כמו הערבה, ליד נחלים ובשטחים מוצפי מים. כמו שאמרנו, תודות לפריסת השורשים הנרחבת העץ הבוגר מצליח להשיג את המים גם מהדשא של השכנים 🙂
יתרונות וחסרונות של עץ הצפצפה
אומרים שהנגרים אוהבים את עצי הצפצפה. אמנם לא לבניית רהיטים בעלי שחיקה ולחץ גבוהים כגון שולחנות וכסאות, אבל מדובר בעץ חזק יחסית, קל וגמיש, כזה שלא נוטה להתפרק לסיבים ומספיק רך כדי לעבד אותו . הוא מגיב מעולה לדבק, ואינו נוהג להתעוות ולהתפתל. נוסיף לזה את הצמיחה המהירה וקיבלנו עץ זול, שמתאים לבניית מדפים, קופסאות, ארוניות וחפצים מגולפים.
בגינון בגלל הבעיות שהזכרתי קודם, הפופולאריות של הצפצפה יורדת, ומכיוון שמדובר בעץ קצר ימים יחסית לעצים אחרים, הוא כבר פחות מצוי מאשר בעבר. מי שאוהב חצר נקייה, כדאי שיימנע מנטיעת צפצפה. בעונת הפריחה יש נשירה גדולה של שיבולי הפרחים, בעונת הזרעים, אם העץ הוא נקבה יש נשירה של הפירות הצמריריים , ובעונת השלכת, כמובן יש עלי שלכת רבים.
