צמירן מפוספס – עכבישה שמתאבדת למען צאצאיה‎

מה מתאים יותר מערב יום כיפור כדי להתוודות? זה הווידוי: אני לא מומחית לכלום. גם כשאני כותבת בביטחון גדול, זה מידע שאספתי ממגוון מקורות ו"תפרתי בחוטים" מתוך היידע הכללי שלי. ובכלל כשאני מסתובבת בשטח, לרוב אני לא יודעת כלום. קחו למשל את קורי העכביש האלה…

השדות של סוסיא מלאים בהם. בדרך כלל אנחנו עוברים לידם בהתעלמות. במקרה הטוב אנחנו שמים לב ואמרים: איכס, מה זה גוש הלכלוך הזה על הצמח הנחמד? אני רואה אותם כל הזמן, אבל יודעת שזה לא לכלוך. מה כן? כל השנים אמרתי לעצמי שזו בטח פקעת הטלה ישנה של עכביש.

הפעם התקדמתי עוד צעד: אם זו פקעת הטלה, אולי כדאי לבדוק אם העכבישים הקטנים כבר בקעו מהביצים ועזבו את הפקעת… כדי לא להפריע את מנוחת הדיירים לא נגעתי בפקעת או בענף ורק הצצתי בחלקה התחתון. היה שם פתח גדול.

אם ככה, כנראה העכבישים הקטנים כבר עזבו. כך חשבתי, ולכן הרשיתי לעצמי לקטוף את הענף שאליו נתלתה הפקעת בקורים. "הופה!". מתברר שכן היתה שם דיירת, והתנועה הפתאומית גרמה לה לצאת לבדוק מה קרה. זו היתה עכבישה בוגרת.

אהה! לא פקעת הטלה אלא משפך מגורים! או גם וגם. יש מקרים שבהם העכבישה יוצרת פקעת הטלה אחת או יותר ושומרת עליה בתוך ה"אוהל". העכבישה שיצאה לרגע הראתה לי את גופה העגלגל, הבהיר עם שתי כתמים כהים. לצערי הרב אין לי תצלום. יציאתה של העכבישה הפתיעה אותי כשידי האחת אוחזת בגבעול והשאירה לי רק יד אחת פנויה (כאילו שהייתי יכולה להשיג איכות טובה עם הטלפון שלי…).

את השעות הבאות הקדשתי לחיטוט ברשת. לא של העכביש. של האינטרנט. חיפשתי לפי תמונה, לפי תיאור, לפי תיאור של העכבישה, בעברית ובאנגלית…. ומצאתי: צמירן מפוספס. עכביש מצוי באזורי ספר המדבר בארצנו, שבונה בראשי ענפים שפופרת מגורים המחוברת לצמח בסבך קורים.

רשת עכביש – לא רק לצייד

כולנו מכירים מהספרים את עכבישי הגלגל. אלה שבונים רשתות מרשימות, גיאומטריות, עגולות. אבל רשתות כאלה הן רק שימוש אחד אפשרי לקורי העכביש. גם באזור שלנו תמצאו רשתות גלגל כאלה, אבל הסוג הנפוץ יותר של רשתות שתוכלו למצוא על שיחים הוא דווקא רשתות מבולגנות. הן טובות מספיק לעבודת הצייד. מיקום הרשתות (בעיקר הגובה שלהן) תלוי בסוג החרקים שהעכביש מומחה לצוד.

עכבישים רבים בכלל לא יוצרים רשתות. לא רשתות עגולות וגם לא מבולגנות. חלקם בכלל צדים מבלי להיעזר ברשת.

במקרה שלנו תפקידו של סבך הקורים שעוטף את הצמח הוא לאחוז היטב בשפופרת המגורים וההטלה. יש בשדותינו גם רשתות של עכבישי משפך קלאסיים, בעלי רשת צפופה וקרובה לאדמה, שרובה מהווה את החלק הרחב של המשפך, ופתחו פונה כלפי מעלה.

במשפך/אוהל שלפנינו (שקרוי בשם הרשמי שפופרת) הפתח פונה כלפי מטה, והוא משמש לא לצייד אלא כמשכן לעכבישה. עם זאת, סבך הקורים שמחזיק את המשפך משמש גם ללכידת חרקים. החרק לא מסתבך בקורים, אלא נדבק אליהם.

אם הזזתם פעם סבך קורים בטח חשתם בדביקות שלהם. לאחר שנדבק, אין לחרק סיכוי להשתחרר מהקורים, שהם חזקים מאד – יותר חזקים מחוטי פלדה בעובי זהה. נסיונות השחרור הנואשים מרטיטים את הקורים ואלה מרטיטים את הפקעת שבה שוכנת העכבישה. היא מגיבה כצפוי, ויוצאת לסעוד את ליבה. העכבישה מזריקה לגוף החרק חומר שממיס את תוכנו, ואת החומר המומס הזה היא "שותה". על מינים שונים של קורי עכביש ניתן לעתים קרובות למצוא חרקים חלולים כאלה, שתוכנם כבר איננו ורק גופם הריק נשאר דבוק לקורים.

נותנת את כל כולה

במקרה של הצמירן המפוספס, מערכת העיכול הזאת לא פועלת רק כלפי טרף חיצוני, אלא גם כלפי פנים, לגוף הנקבה-האם. לאחר שהעכבישונים יוצאים מפקעת הביצים שבה בקעו, האם לא עוסקת בציד. במקום זה היא מזינה את צאצאיה בנוזל שמופק על ידי פירוק איבריה הפנימיים! בסוף התהליך האם מתה, לאחר שצאצאיה הוזנו היטב והגיעו לעצמאות.

בתחילת דבריי הזכרתי פקעות הטלה. כמעט כל מיני העכבישים טווים פקעת מקורים צפופים מאד, ובתוכה הם מטילים את הביצים. עכבישונים זעירים בוקעים מהביצים לתוך המחסה המוגן של הפקעת ורק לאחר מכן מתפזרים בשטח. חלק ממיני העכבישים שיוצרים שק ביצים, תולים אותו על שיח ומשאירים לחסדי הטבע. כך או כך, רוב העכבישונים לא ישרדו, אבל גם הבודדים שישרדו יספיקו כדי לשמר את המין בטבע.

עכבישים אחרים (למעשה עכבישות) שומרים קרוב קרוב את שק הביצים. בוודאי יש בין הקוראים כאלה שהפילו עכבישה מהתקרה וראו שהיא שומרת בקנאות מין שק לבן עגול או חסר צורה (תלוי בסוג). חסרי המזל שבכם הפילו את השק בשעה שכבר היו בו עכבישונים, שפרצו מתוך השק והתפזרו לכל עבר…

במקרה שלנו שמירת השק והצאצאים קיצונית הרבה יותר והטיפול בדור הבא כרוך למעשה בהתאבדות של האם. אגב, קניבליזם לא זר לעכבישים. עכבישים זכרים הם קטנים מאד יחסית לנקבות ותפקידם מתמצה בשלב ההזדווגות. לחלקם יש תפקיד נוסף – לשמש מזון לנקבה לאחר ההפריה.

קרדיט תמונה ראשית: Théalie Dhellemmes, אתר inaturalist