בימים כאלה קשה לכתוב ובעיקר נראה לי שקשה לקרוא מדור על טבע… אז בחרתי בצמח שהוא בעיניי משל. על הנמשל אחראים אתם, הקוראים.
מקום: הכי קשה – המפנה הדרומי, כלומר צלע ההר שפונה דרומה, חשופה לשעות שמש רבות ומפנה את הגב אל הגשם (אצלי בבית גם בימים של גשם שוטף אין צורך לסגור את החלונות הדרומיים. גשם לא נכנס). עוד על המקום: משטחי סלע דלים באדמה.
העונה: שלהי הקיץ, אמצע תשרי. כל טיפת לחות שעוד היתה באדמה כבר נשתתה מזמן. ובתוך ה"מוות" הזה, מלאי חיים וניחוח, צומחים לעשרותיהם שיחי הזוטה הלבנה. לא רק צומחים. פורחים! איך זה יכול להיות?
תודות לבולטות המרשימה שלה בסביבות די שוממות קיבלה הזוטה הלבנה הרבה שמות. אחד מהשמות הערביים שלה הוא: "נענת הסלעים השטוחים". נענע – מפני שהיא צמח ריח ותה, כמו הנענע (וגם קרובת משפחה). "הסלעים השטוחים" – כל מי שראה אותה במקום גידולה לא ישאל מה מקור השם.
הנמשל אמנם באחריותכם, אבל ארמוז שבעיני גם השם זוטה לבנה מתאים מאד לנמשל.
אנחנו כאן בניסיון להבין את סוד הקיום של הזוטה הלבנה באזור מדברי מאתגר, על גבי משטחי סלע שוממים ובשיא הקיץ. יש הרבה סודות, נתייחס לבולטים שבהם:
טעם וריח
לזוטה הלבנה יש ריח מנטה עדין, והיא נחשבת לאחד מצמחי התה המשובחים ביותר. זה נחמד, אבל לריח בצמח יש תפקידים אחרים לגמרי. כשאנחנו אומרים ריח אנחנו מתכוונים לשמן אתרי. השמן הזה שממלא את חלקי הצמח מספק להם עמידות כנגד מגוון פגעי טבע , בעיקר כאלה שאופייניים לסביבה המאתגרת: הוא מגן על הצמח מהתקפה של חיידקים, פטריות ונזקי שמש (חימצון).
בני אדם למדו להשתמש בשמן זוטה לריפוי או הגנה ממגוון מחלות. אבל זה כבר לא התחום שלי, והמתעניינים יחפש בעצמם.
לצורך המשל שלי אזכיר שריח הזוטה גם מעורר, וזו אחת הסיבות להשתמש בה כצמח בושם באירועי שמחה שנכנסים לתוך הלילה.
הבושם חזק כל כך, עד שהוא נספג במה שסביבו. לכן נהגו להוסיף עלי זוטה למאכלים שונים כמו גבינה, ולרפד בה את משטחי ייבוש התאנים, כדי לקבל מעדן תאנים מבושם. נהגו גם להניח ענפי זוטה בין הבגדים, להעניק להם ריח נעים ועל הדרך גם להרחיק את העש.
עלים מותאמים
בחורף יש לזוטה עלים גדולים (יחסית) ורכים. זה הזמן העיקרי שבו הזוטה מבצעת פוטוסינתזה ואוגרת חומרי מזון. ככל שהקיץ מתקדם אל שיאו, העלים הגדולים נושרים, ובמקומם צומחים עלי קיץ קטנים וקצת קשיחים. למתבונן נראה כאילו הצמח המרשים והירוק נעלם, והוחלף בצמח אפור ודל צמרת. אבל הצמח הוא אותו צמח. והוא לא מוותר על יצור מזון, אלא רק מצמצם.
שמירת מקום
לנשירת העלים יש גם תכלית של חיים: העלים שנשרו נרקבים, ומתוכם מופרשים לאדמה קרקע חומרים שימנעו את הנביטה של צמחים אחרים. כך הצמח מבטיח לעצמו שגם בעונה המבורכת בגשמים לא יהיו לו מתחרים על חלקת האדמה שכבש לעצמו. ועד שהעונה המבורכת תגיע, הצמח מתקיים על כמות זעירה של מים, ו…. פורח!
פריחה וזריעה
הזוטה פורחת במשך כל הקיץ, מיום העצמאות ועד חנוכה. זוהי עונה דלה בצמחים פורחים, ולכן הזוטה נהנית ממבקרים רבים: כל מיני הדבורים, הצרעות והפרפרים. חלקם תורמים להאבקה וההתרבות של הזוטה. אבל לא כולם מתאימים לכך, ויש מי שמתפרנסים מהצוף והאבקה בלי "לשלם".
מן הפרחים יתפתחו פירות קטנים ומהם ינשרו זרעים שנובטים בקלות. בעלי גינות שמגדלים זוטה לא צריכים לדאוג לחידוש הגינה. זה קורה מעצמו. ובגינה מושקה יצמחו כל השנה שיחי זוטה במיטבם, ירוקים וריחניים.
