צילום: Nikita Turkovich, מאגר Unsplash
אולי זה בנאלי…. אבל ראיתי נחליאלי, ובטח גם אתם ראיתם. אז בואו נעשה היכרות.
ראיתי נחליאלים בסוסיא כבר לפני שלושה שבועות. אבל חיכיתי בדאגה לנחליאלי "שלי" – זה שעושה סיבובים בדיוק בצומת בית הרב. הוא היה שם גם בשנה שעברה, גם לפני שנתיים וגם לפני עשר שנים… טוב, לפני עשר שנים זה היה כנראה נחליאלי אחר.
לפי מחקרים שכללו טיבוע (הצמדת טבעת מזהה אל רגל הציפור) הוכח שנחליאלי עשוי לחזור לנחלתו הישנה במשך 3-4 שנים. אחרי זה כנראה מדובר בנחליאלי חדש שמצא שהשטח ראוי לכיבוש. צומת הרב היא טריטוריה קטנה אבל איכותית תודות למזון זמין, כי יש בה פחי אשפה. במקומות שהאוכל מועט הנחליאלי יחזיק נחלה הרבה יותר גדולה.
מאיפה הנחליאלי מגיע?
נחליאלים מגיעים אלינו מארצות הצפון, החל מהצפון הקרוב – טורקיה ובולגריה אבל בעיקר מארצות סקנדינביה, צפון רוסיה, לטביה וליטא. יש סיכוי ש"שלום רב שובך ציפורה נחמדת" של חיים נחמן ביאליק נכתב לכבודו של נחליאלי שחזר מארצות החום שלנו אל חלונו של המשורר בליטא, אבל כמובן יש עוד ציפורים נחמדות שחורפות בארצנו אחרי מסע נדודים מארצות אירופה הרחוקות.
אגב, יש מעט נחליאלים שלא עוזבים אותנו בקיץ, ומקננים בארץ. אבל אלה רק בצפון ובקרבת מקורות מים. השם "נחליאלי" נגזר מסביבת החיים המועדפת עליו, בקרבת נחלים.
איך הנחליאלי שומר על השטח שלו?
ראיתם נחליאלי? שבו, נוחו והתבוננו. כל דמותו של הנחליאלי אומרת: תראו אותי! יש לו צבעים ניגודיים – שחור ולבן, בולטים לעין. הוא רץ הלוך וחזור, מניע את הזנב הארוך למעלה ולמטה, וגם את הראש. מה הקטע? הנחליאלי שומר טריטוריה בקנאות. הצבעים, ההתרוצצות, התנועות, כולם באים להכריז על נוכחות בעל הבית. מספרים על נחליאלי שעמד בנחלתו על מכונית וראה את דמותו במראה. הנחליאלי הבין שהדמות במראה היא נחליאלי פולש שחדר לטריטוריה שלו, וכדי לסלק את החצוף ניקר במראה עד שנשברה.
לפעמים במקום לרוץ בטריטוריה הנחליאלי עומד על חוט חשמל וצופה, לשמור שנחליאלי אחר לא ייכנס. כמו ציפורים רבות ששומרות טריטוריה, גם כשהוא עומד על חוט החשמל הוא מניד בזנבו למעלה ולמטה, בליווי ציוץ דו הברתי קבוע – שידור למרחקים שמבהיר מי פה בעל הבית.
איך מבדילים בין נחליאלי זכר לנקבה?
נדמה לכם שהנחליאלי שראיתם בשנה שעברה היה יפה יותר? זה כנראה נכון. וגם השנה, בעוד כשלושה חודשים הוא יהיה יפה יותר. בסוף החורף, שמבחינתו זה לקראת האביב ועונת החיזור הנוצות יתחלפו, והגוונים יתעצמו. השחור יהיה שחור ובוהק יותר. אבל גם אז יהיה הבדל בין זכר לנקבה. בגדול כמו אצל ציפורים רבות, הנקבה דהויה יותר. הדבר בולט במיוחד בצבע הכיפה: לזכר כיפה שחורה ומצח לבן ולנקבה כיפה אפורה ומצח אפור. גם הסינר המפורסם של הנחליאלי פחות מרשים אצל הנקבה.
אחרי שלמדנו להבדיל בין זכר לנקבה נוכל לראות שהנחליאלים שומרים על הנחלה בזוגות: זכר ונקבה. מעניין שאלה זוגות תועלת שמתקיימים רק בעונה זו. כשיישובו לארצם בעונת הרביה ימצאו בני זוג אחרים.
עוד כמה דברים מעניינים על הנחליאלי
נסו לגלות מה הנחליאלי אוכל. הוא לא עושה הפסקת אוכל, והאכילה נעשית תוך כדי ההתרוצצות בשטח. אם פתאום הנחליאלי מאיץ את ריצתו או מתחיל לדלג ולנתר או לעוף מעוף קופצני ונמוך, הוא כנראה מנסה ללכוד חרק קטן. כשהחורף יחריף והחרקים יתמעטו הוא לא יהיה בררן: תולעים, חלזונות, זרעים ושאריות מזון הפזורות ליד פחי האשפה.
שימו לב לנחליאלי המתעופף: תנועת התעופה שלו היא בצורת גל: תנופה למעלה, ודאייה אלכסונית למטה וקדימה. צורת התעופה הזאת מקשה במידת מה על עופות דורסים לתקוף אותם. בכל "נפילה" בגל הוא מוסיף ציוץ קטן, שונה מזה שהוא משמיע בעומדו על חוט החשמל.
כתבנו כאן לא מזמן על עצי השינה של הציפורים. הנחליאלי הוא אחד מאבירי עצי השינה. בכל חורף, בדרך לא ברורה, כל הנחליאלים מהאזור בוחרים להם עץ שינה (ולא כזה שמשותף עם מיני ציפורים אחרות!). כמו שתיארנו את שאר הציפורים, גם הנחליאלים מתקבצים מכל רחבי האזור, מרדיוס של 15 קילומטר, ואחרי התארגנות הם יוצאים בקבוצות של עשרות ואף מאות פרטים ועפים לעבר מושבות הלינה. אחד האתגרים המרתקים לצפרים ולסתם חובבים בכל רחבי הארץ הוא לגלות את העץ השנתי. אם גיליתם באזורנו עץ נחליאלים, בבקשה ספרו לי.
