הציפורים הנודדות הקטנות

כולנו מכירים את המילים הראשונות משיר הסתיו של נעמי שמר: "כמו חצב להתבצר….. וכמו ענן להתגשם…" שעוסקות בתופעות בעונת המעבר הישראלית המכונה סתיו. לא כולם זוכרים את הבית האחרון, שמספר על "ציפור מסע" שתפסה טרמפ "על תורן של ספינת מסע". את הבית הזה בשיר כתבה נעמי שמר על פי אירוע אמיתי שפורסם בעיתון.

מהנדידה של הציפורים הגדולות קשה להתעלם. הן גדולות, עפות בלהקות, ובעיקר – עפות בשעות האור ומעל היבשה כך שניתן לעקוב בקלות אחרי מסען. כבר הזכרתי כאן פעם את התופעה הזו כשכתבתי על נדידת החסידות.

אבל מה הסיפור של הציפורים הנודדות הקטנות? הציפורים הקטנות כאילו מופיעות כאן פתאום, ומכיוון שהן קטנות ולרוב לא מתלהקות, צריכים ממש להבין בציפורים כדי להבחין בהן.

מתי יצאו לדרך? מה מסלול התעופה שלהן? ואיך זה שלא ראינו אותן בכלל?

בלילה, לבד

הציפורים הקטנות נודדות בעיקר בלילה – זמן בטוח מבחינת מזג אוויר, כלומר פחות חם ויבש. שעות הלילה בטוחות יותר גם מפני עופות דורסים שישמחו למנה גדושה של ארוחה, אם יראו אותן. כלומר בשעות האור.

רוב הציפורים הקטנות לא נודדות בלהקה אלא לבד.

חוש ניווט

אנחנו אוהבים לצחוק על "מוח של ציפור", אבל חוקרים הוכיחו שמוח של ציפור מכיל את כל הציוד הנדרש כדי לנווט במסע הארוך. הכישרון הזה גנטי ולא נרכש, כלומר גם ציפור שגדלה בלי משפחה תעשה את אותן פעולות נדודים כמו חברותיה המשפחתיות.

כבר בעונת הנדודים הראשונה בחייה, הציפור הצעירה מונחה על ידי "תוכנת זמן מרחק". היא חשה צורך לעוף בכיוון מסוים מספר שעות, ולאחר מכן לשנות כיוון לכמה שעות נוספות, וכך הלאה. יוצא שציפורי שיר קטנות בדרך כלל נודדות במסלולים ישרים, בלי להתחשב בתנאי השטח, ולא עוקפות מכשולים כמו רוכסי הרים, מדבר או ים.

כמובן שחלקן משלמות על כך בחייהן, במקרה שנקלעו לסערות שמסיטות אותן מדרכן ומשבשות את תוכנת הניווט שלהן, או כשאין בגופן מספיק שומן שיקיים את צורכי האנרגיה שלהן במסע ארוך מעל הים בלי אפשרות לחניית ביניים. במינים מסויימים רק שליש מהציפורים שיצאו למסע מגיעות אל סופו.

מכיוון שגם אני כמו רובנו לא ממש רואה או מזהה את הציפורים הנודדות, ביקשתי מבארי אברהמוב לשלוח לי תמונות מתאימות. לפניכם צילומים ששלח לי – ארבע מהציפורים הנודדות הקטנות שעוברות בסוסיא וגבעותיה בימים אלה ממש (חודש אלול תשפ"ד – ספטמבר 2024).

חנקן אדום גב

חנקן אדום-גב נודד מרחקים עצומים. בקו אוויר (קו ישר) המרחק מארצות הקינון בסקנדינביה לארצות החורף במזרח אפריקה הוא 8,500 ק"מ. אבל בנדידת הסתיו החנקנים מאריכים את הדרך ומוסיפים לה כאלף קילומטר! (באביב הם יאריכו את הדרך בכארבעת אלפים קילומטר). אגב, בנדידת האביב חלק מהחנקנים יישארו לקנן בגליל העליון ובחרמון.

המרחק בנתיב הנדידה הסתווי הוא אולי קצר יותר, אבל לוקח הרבה זמן וכרוך בחצייה של מכשולים גיאוגרפיים מאתגרים. בדרך עד אלינו הם צריכים לחצות את הים התיכון – מסלול שאין בו אפשרות עצירה, ולאחר שינוחו בארצנו ובמקומות נוספים הם יצטרכו לחצת את הסהרה! לאחר עוד עצירת הצטיידות הם ימשיכו ויחצו בלי חניית ביניים את היערות הטרופיים שגם בהם אורבות להם סכנות.

קנית גדות

נחליאלי צהוב

לכל מי שמכיר נחליאלים ברור שזה נחליאלי… אבל הוא צהוב. מקנן בקיץ באירופה, נודד בסתיו לאפריקה. לפני שיובשו הביצות בארצנו, היו נחליאלים צהובים שקיננו גם כאן.

עלווית אפורה

בצילום אפשר לראות שהיא לא באמת אפורה אלא די צהובה. רוב האוכלוסייה החולפת בישראל מגיעה מצפון אירופה ונודדת למזרח אפריקה, אבל יש גם תתי-מינים שנודדים דרכנו במסלול ארוך הרבה יותר – 12 אלף קילומטר לכל כיוון, בין מזרח סיביר לטנזניה! אגב, פחות משליש מהן שורדות את המסע.

לקראת כל מסע נדודים (פעמיים בשנה) העלווית האפורה מחליפה את נוצותיה, אולי כדי לשפר את יכולת התעופה שלה עם נוצות חדשות ולא בלויות.