פריחת חרוב
אולי לא שמתם לב, אבל לעץ החרוב יש פרחים. החרוב פורח דווקא בסתיו, ואת הפריחה שלו אפשר להריח מרחוק.

השבוע שעברתי ליד עץ חרוב, ושמעתי זמזום. ועוד יותר מדוייק – שפע זמזומים. היו אלה דבורים וחרקים מזמזמים אחרים שהתעופפו בחדווה סביב פרחי החרוב ונהנו מהאבקה והצוף.

על החרוב ניתן לכתוב עוד שני מדורים לפחות, אחד שיעסוק בעץ ואחר שיעסוק בפרי, וייתכן שבעתיד ניתן לו גם את הכבוד הזה. אבל הפעם עניינו הוא רק הפריחה ומה שקשור אליה.

איך נראית פריחה של חרוב?

אולי תגידו: "פרחים? מעולם לא ראינו פרחים על עץ חרוב?!". טוב, יש להניח שראיתם, אבל לא ידעתם שאלה פרחים. עבור מי שאינו חקלאי, או לפחות למד קצת בוטניקה, "פרח" הוא הדבר היפה הזה עם עלי כותרת, רצוי צבעוניים. אבל האמת היא שפרח הוא פשוט האיבר בצמח שעתיד להפוך לפרי. ולעתים, כמו למשל בחרוב, מדובר באבקנים ושחלות חשופים וללא עלי כותרת.

עכשיו פורחים?!

צודקים. עצי הפרי (וגם עצי הסרק) בארץ ישראל משלימים מחזור פריחה והבשלה בין פסח לסוכות (הזית מבשיל עד חנוכה). יש לזה סיבה טובה. גשם עלול להפריע להשלמת ההאבקה ויצירת הפרי, ובעונה זו אנחנו מצפים לגשמי ברכה. הפריחה בעונה זו משמשת כראיה "נגד" החרוב, שהוא לא עץ ילידי בארץ. חוקרים שלומדים מספרים ולא מהחיים יציגו כראיה לעניין זה את העובדה שהחרוב לא מוזכר בתנ"ך, ולעומת זאת החל מתקופת המשנה הוא מופיע פעמים רבות במקורותינו.

מצד שני – הארכיאולוגיה המודרנית, שלא מסתפקת במראה עיניים אלא בודקת גם במיקרוסקופ, ובין היתר מחפשת אבקני פרחים בעומק השכבות הארכיאולוגיות, מזהה באדמת ארץ ישראל גרגרי אבקה מפרחי החרוב כבר מהתקופה הכלכוליתית
ותקופת הברונזה הקדומה.

אבל בכל זאת, מהסיבות הבוטניות די מוסכם שהחרוב הוא לא עץ ילידי בארץ, ומשערים שאולי מתיישבים כנענים הביאו איתם חרובים כמזון לעדרים. ייתכן שהעדרים הפיצו את זרעי העץ בהפרשותיהם ובכך תרמו להפצתו כעץ בר. ולמה הוא לא מוזכר בתנ“ך? – למה שכן? התנ“ך הוא לא מדריך לצמחי ארץ ישראל ולא מכיל את כל מה שהיה בארץ (ובכלל) בזמנו.

לפריחה הסתווית יש חסרונות כפי שהזכרנו, אבל יש גם יתרון גדול: מיעוט תחרות. החרקים בעונה זו באים בהמוניהם אל החרוב, פשוט מפני שכמעט אין פרחים אחרים ליהנות מהם.

"זכר ונקבה"

רוב עצי החרוב הם "חד מיניים דו-ביתיים", כלומר: יש להם פרחים שהם רק "זכר" ופרחים שהם רק "נקבה", והם צומחים על עצים נפרדים – עץ "זכר" ועץ "נקבה". עדת הדבורים שראיתי ומתעופפת דווקא סביב אשכול של פריחה זכרית. כל פרח זכר הוא צרור של אבקנים חשופים בצבע חום אדמדמם. לפרחים זכרים אלה יש ניחוח עז הנודף למרחוק, הריח די דוחה אותנו, אבל לא לנו הוא מיועד… כנראה יש לו כוח משיכה עצום לחרקים.