
בתחילת החורף עברנו את העונה של הפרחים הצהובים, אחר כך את העונה האדומה… ועכשיו? לא נוכל לומר שהעונה כחולה, אבל אין ספק שעכשיו יש סביבנו כמה מיני פרחים שבולטים בכחול. לדוגמה, לשון הפר הסמורה ומרגנית השדה.

צבע נדיר בטבע
הכחול הוא צבע נדיר. האמנם? שאלתי את גוגל (באנגלית): מדוע הכחול הוא צבע נדיר בטבע? וגוגל שלח אותי למספר מאמרים מדעיים שאישרו: כחול הוא צבע נדיר בטבע.
למעשה, קשה מאד למצוא בטבע מינרל טבעי בצבע כחול. אבני חן שאנחנו קוראים להן כחולות הן בדרך כלל בגוני סגול או טורקיז. נכון, ניתן למצוא אבנים כחולות, אבל מעט. לא מספיק כדי שצמחים יוכלו להיעזר במינרלים האלה כדי לקבל צבע. באין כחול טבעי, אחת ההוכחות להתקדמות המדעית של מצרים העתיקה היה היכולת לייצר בצורה מלאכותית תרכובת כחולה. אז הכחול היה יקר ויוקרתי. כן, וגם ה"תכלת" של הציצית ושל המשכן ובגדי הכהן הגדול היתה נדירה ויקרה. ואפילו בעידן המודרני כשיצרני הבדים מצאו דרך לייצר כחול סינטטי, הוא היה יקר מאד בהתחלה.
איך נוצר הצבע הכחול של הפרחים?
רגע, אם אין בטבע צבע כחול, איך בכל זאת קיימים כמה צמחים ובעלי חיים בצבע הזה? ראשית, לא כל מה שאנחנו קוראים לו "כחול" הוא באמת כחול. רוב הפרחים ה"כחולים" הם בגוני סגול. גם האוכמניות שנקראות באנגלית blue berry (פטל כחול) אינן כחולות אלא סגולות. שנית, אצל רוב בעלי חיים הכחולים הצבע מושג בדרך שונה לגמרי – הם לא באמת כחולים, רק האופן שבו האור נשבר על גופם מחזיר לעינינו את גלי האור הכחולים.
הכחול שאנחנו רואים בפרחים הוא לא אשליה אופטית. זה באמת פיגמנט כחול. ופיגמנט כחול קשה להשיג. תעיד על כך העובדה שפחות מעשרה אחוז מהפרחים בעולם יכולים להתהדר בצבע הזה. הפיגמנטים ממשפחת האנתוציאנינים הם המצויים ביותר בצמחים, ומעניקים גוני אדום. הפרחים הכחולים משקיעים מאמץ כימי לשנות את החומציות של הפיגמנט וכך לשנות את הצבע. המאמץ כנראה משתלם. כך מובטחת להם תשומת הלב של הדבורים. פרחים כחולים אופייניים לאזורים שבהם כמות הדבורים קטנה או שהתחרות גדולה. מתברר שדבורים מעדיפות משום מה את הצבע הכחול דווקא.

עולש – פריחה כחולה למשכימי קום
גיבורנו הפעם הוא פרח העולש. הוא כחול! אבל אם תרצו לראות אותו תצטרכו להשכים קום, מפני שהעולש צובע את השדות שלנו בכחול, אבל רק בבוקר. שימו לב – השכם בבוקר! הפרחים ממש כחולים רק בשעת הזריחה. בשאר הבוקר הם בצבע תכלת. לא קמתם מספיק מוקדם? שריד לכחול המקורי תראו בכל שעה משעות הפתיחה במרכז הפרח ובאבקנים. הגעתם בצהרים? פיספסתם אפילו את זה. הפרחים נסגרים וממש נעלמים מהעין, כאילו לא היו מעולם.

באזורנו חלק מצמחי העולש ממש נמוכים כאילו שוכבים על האדמה. אחרים ניצבים זקופים. באזורים גשומים יותר משלנו צמח העולש יכול להגיע גם לגובה מטר, אצלנו המירב הוא כחצי מטר גובה, אבל גם זה בולט בשטח. בתחתית הצמח שושנת עלים שהתפתחה כבר בחורף. העלים האלה מוכרים לחלק מכם בתור עלי אנדיב, המשמשים למאכל. נחזור אליהם בסוף.

הגבעול גבוה וקרח, ונראה כאילו מישהו קיפל אותו בזיגזג. מכל "זיג" או "זג" כזה יוצאים עוד ענף, וגם פרח. כשהפרח יהפוך לפרי, יהיו בו זרעונים מוארכים שחורים. בעיתות מחסור נהגו לקלות את הזרעים האלה ולייצר מהם תחליף לקפה. בסיפורי ה"צנע" תוכלו לקרוא תלונות על התחליף הגרוע שנקרא ציקוריה (זהו שמו הלטיני של הצמח).
בתקופת חז"ל כנראה לא הכינו משקה ציקוריה, אבל את העלים אכלו. בכיף? לא בטוח… במקורותינו העולש כלול ברשימת הצמחים שיוצאים בהם ידי חובת מרור דווקא.
עריכה (תודה לטל אנטמן שהסבה את תשומת לבי): לפי רוב המקורות "קפה" עולש מיוצר משורש הצמח ולא מהזרעים. אבל בדקתי ומצאתי ב"ילקוט המצמחים" של ניסים קריספיל גירסת ייצור נוספת: לקטוף את הקרקפות היבשות המכילות זרעים, לבשל אותן בשלמותן במשך כשעה ולקבל קפה עולש.
מחכה לחורף
אחרי שהשתמש בכימיה להשיג את הצבע הכחול, העולש נעזר בפיזיקה כדי להפיץ את הזרעים: במקום לפזר את הזרעים אחרי ההבשלה ולהסתכן בכך שציפורים ונמלים יאכלו אותם במהלך הקיץ, מעטפת הצמח דווקא נסגרת אחרי ההבשלה ושומרת את הזרעונים בתוכה במשך כל הקיץ. מה יפתח אותם?
השיטה מיוחדת אך לא ייחודית, ומצויה אצל עוד צמחים. בהקשר הזה הזכרנו בעבר את האיצטרובלים ואת צמח הגזר, ויש עוד. המפורסם מכולם בשימוש בשיטה (אם כי לא באזורנו) הוא הצמח שושנת יריחו: למעטפת היבשה שסביב הזרעים יש מבנה רב שכבתי שגורם לכך שכאשר היא נרטבת – היא נפתחת, והזרעים יכולים להתפזר. הגשם והרוח יסייעו במלאכת ההפצה, במועד המתאים ביותר לנביטה בטוחה.
