גזר קיפח
הגזר הקיפח הוא קרוב משפחה של הגזר שאנחנו אוכלים. בקיץ אי אפשר לפספס את הפרחים שלו, שדומים לשמשיה לבנה.

הגזר הקיפח הוא אביו הבוטני של הגזר שאנחנו אוכלים. בקיץ אי אפשר להתעלם ממנו. בצידי הדרכים, בשדות המיובשים, על גבעול גבוה (יחסית… באזורים גשומים יותר הגובה מרשים עוד יותר), צומחות להן שמשיות לבנות גדולות (גם כאן הגודל תלוי בכמות המשקעים. במחוזות ילדותי הגשומים היו שמשיות גם בקוטר 30 סנטימטרים). באמצע כל שמשיה יש עיטור שחור.

אם אתם רואים אותו עכשיו, הוא כבר בן יותר משנה, וזוהי גם שנתו האחרונה. בחורף הראשון שלו הוא מצמיח שושנה של עלים שעירים גדולים שנראים כאילו מישהו גזר אותם לצורת נוצה שוב ושוב… (זה נקרא "מנוצה 2-4 פעמים"). העלים הגזורים הם הסיבה לשמו – "גזר".

גזר קיפח צעיר
גזר קיפח צעיר

הוא מתחיל לאגור חומרי הזנה בשורש, ובסוף החורף כבר יהיה ״גזר״ – שורש מעובה לבן בעל ריח גזר וטעם קרוב לטעמו של גזר המאכל המבויית. בקיץ יסתתר השורש הזה באדמה. בחורף הבא (והאחרון לחייו) שוב תתפתח מאותו שורש שושנת עלים. והפעם, באביב יעלה גם עמוד תפרחת גבוה, דק, זקוף ושעיר. מכאן שם המין: "קיפח". משמעות המילה קיפח בעברית היא "דק וגבוה".

איך הגזר מושך חרקים?

בואו נסתכל על הפרח. התקרבו עוד קצת… עוד קצת… הופה! זה לא פרח, זו תפרחת, בעצם, תפרחת של תפרחות. לא שמשיה אחת, אלא שמשיה שמורכבת מעשרות שמשיות קטנות. כל שמשיה קטנה בנויה מכמה פרחים, אמיתיים הפעם. הפרח הבודד קטן ולא מרשים, אבל הסוכך מכיל מאות פרחים בולט ונראה למרחוק, ולכן מושך חרקים רבים. הסוכך גם נתן למשפחת הצמחים של הגזר את שמה – "סוככיים".

תפרחות של גזר קיפח
תפרחות של גזר קיפח

ליתר ביטחון יש לגזר שלנו עוד אמצעי למשיכת חרקים. אמרנו שבמרכז השמשיה יש קישוט שחור. אמנם הפרח שלנו דומה קצת לשמלת כלה ממלמלה לבנה, אבל ברצינות, בשביל מה הקישוט?? צודקים. ובאמת זה לא קישוט אלא "זבוב דמה" – קבוצה של פרחים עקרים שכל תפקידם הוא למשוך חרקים אל הגזר. החרק האמיתי אומר לעצמו: "אם הזבוב הזה מוצא עניין בפרח, כדאי גם לי לבקר"…

חרק מדומה במרכז של הגזר הקיפח
חרק מדומה במרכז של הגזר הקיפח עוזר לו למשוך חרקים

מתי הגזר פורח?

פריחת הגזר נמשכת רוב הקיץ. זה מתאפשר מפני שמאותו גבעול מרכזי יוצאים גבעולי משנה ועליהם פרחים בשלבי פריחה שונים. באותה קבוצת תפרחות נוכל לראות סוכך צעיר שעודו ירוק או בעל פרחים תינוקיים וורודים. לידו נראה סוכך בשיא פריחתו הלבנה, וליד שניהם גם סוכך "מתייבש".

קבוצת תפרחות של גזר קיפח. מאותו גבעול מרכזי יוצאים גזרים בשלים וגם גזרים צעירים
קבוצת תפרחות של גזר קיפח. מאותו גבעול מרכזי יוצאים גזרים בשלים וגם גזרים צעירים

עכשיו נביט מקרוב בסוכך המתייבש, ונראה שהפרחים נעלמו ובמקומם יש עכשיו זרעים קוצניים (למען הייקים נדייק: מה שנראה כמו זרע הוא למעשה פרי קוצני שמכיל שני זרעים). אבל שימו לב מה קורה לשמשיה שלנו! הסוכך בעל הזרעים הופך כיוון, וסוגר את הקרניים פנימה, בצורה שיוצרת פקעת השומרת על הזרעים בתוכה.

סוכך סגור של גזר קיפח בשל
סוכך סגור של גזר קיפח בשל

ומה יהיה אחר כך? איך ייצאו הזרעים מתוך הפקעת?

כנגד ארבעה בנים דיברה תורת הסקרנות: מי שאינו יודע לשאול, ייהנה מהתופעה ולא ישאל. התם, יישב ויחכה ויחכה, עד שהחידה תיפתר מעצמה. הרשע, במקום להתמודד עם החידה יגזור לקפח את ראש הגזר (ייקח מקל, יכה על פקעת הזרעים מלמטה למעלה ויעיף אותה לשמים…).

ומה יעשה החכם? הוא יתבונן סביב ויחפש את שיירי הפרחים בראשי עמודי הפריחה היבשים מהשנה שעברה. וזה מה שיראה: קרני הסוכך מחוברות לראש הגבעול כמו מטריה שכיסוי הבד שלה התעופף מזמן, והן פתוחות לרווחה.

גזר קיפח יבש מהשנה שעברה

וכך נפתרה החידה: כל עוד קיץ, הזרעים הקוצניים אינם מתפזרים, כדי שלא ייאכלו על ידי בעלי חיים שונים. הם נשמרים בתוך פקעת הסוכך הסגורה כל הקיץ. עם בוא הגשם, יכולים הזרעים לממש את "ביטוח ההשקייה", להיזרע ולנבוט. זה הזמן של הפקעת להיפתח ולשחרר.

איך הפקעת יודעת שהגשם הגיע? כשיורד הגשם נספגים המים בקרניים היבשות. החלק התחתון של הקרן סופג יותר מים ומתפשט יותר מהחלק העליון. כתוצאה מכך הקרניים מתיישרות והפקעת נפתחת. הגשם והרוח יטלטלו את הצמח ויפזרו את הזרעים.

אם מעניין אתכם ללמוד עוד על הפצת זרעים, אתם מוזמנים לקרוא גם על מצנחי הזרעים של סבא פופו.