בשדות ובחצרות מתנשאים עכשיו לגובה גבעולי הגדילן וראשם שרביט מלכות. כך כתב המשורר יהושע רבינוב בשירו "ירדה השבת"' כאשר אור השמש השוקעת הופך תוואים בנוף לצלליות: "ויהי הדרדר לשרביט של מלכות".
כמו רוב קוצי ארצנו גם הגדילן שייך למשפחת המורכבים, כלומר כל "פרח" שלו מורכב למעשה מעשרות פרחים זעירים. נתעלם מהעובדה הזאת ונתאר את ה"פרח" הגדול. פרחי הגדילן סגולים, או בגוני סגול עד וורוד. ויש גם לבנים.
הפרח (שמורכב מעשרות פרחים בעלי עלה אחד כל אחד) נראה כמו ציצת עלים, שיוצאת מתוך גביע קוצני מאד. ובכלל, הכל בו קוצני – מגביע הפרח, ועד הגבעול והעלים.
למה קוראים לגדילן בשם הזה?
בספרים כתוב שהשם גדילן ניתן לו בגלל הקוצים הדומים לגדילים. מצטערת, לא הצלחתי לזהות… לטעמי הוא גדילן בגלל גודלו. הכל בו גדול. הגבעול גבוה, אפילו אצלנו בספר המדבר. בילדותי בכפר עם האדמה השופעת, החצרות היו מלאות גדילנים גבוהים (עד שני מטר) והיינו מפלסות ביניהן מנהרות שיכולנו לעבור בהן בקומה זקופה ומבלי שניראה לעיני הסביבה.
עלים ורעלים
גם העלים של הגדילן גדולים במידה מרשימה. איך קרה שהעלים הירוקים והשופעים האלה לא נזללים על ידי עדרי הצאן? יש לו אמצעי התגוננות – הקוצים, כמובן, אבל גם חומרי רעל שפוגעים בצאן. כך נסביר את התפוצה הרחבה של הגדילן גם באזורי שיש בו צאן רב.
כמו תמיד, מה שרעיל לאחד יכול לשמש כמרפא לאחרים. כבר היוונים הקדמונים זיהו את הגדילן כצמח מרפא, ולאחרונה מחקרים רציניים הוכיחו ששמן המופק מזרעי הגדילן הוא בעל ערך רב בטיפול במגוון מחלות כבד. בחנויות הטבע נמכרות כמוסות גדילן, ובאתרים השונים יש שפע מידע (מדוייק יותר או מדוייק פחות) על סגולותיו.
איך נוצרים הקווים הלבנים על עלי הגדילן?
כפי שכבר סיפרנו בעבר, על העלים הגדולים יש קווים וכתמים לבנים. הזכרתי את ההשערות השונות לכך, כמו הניסיון להטעות את אוכלי העשב.
במהלך החיפושים אחרי מידע על הגדילן חזרתי שוב לשאלה, ובאתר frontiers מצאתי מחקר מפתיע: מתברר שאצל הגדילן, כמו אצל הרקפת, הכתמים הלבנים לא נובעים ממחסור בכלורופיל (שהוא החומר הירוק שבו מתבצעת פוטוסינתזה). כל העלה של הגדילן מכיל כלורופיל. הצבע הלבן הוא תוצאה של חללי אוויר שנמצאים בין הכלורופיל לבין פני העלה.
בשביל מה זה טוב?
החוקרים גילו שבטמפרטורות נמוכות של חורף, האזורים הלבנים היו חמים יותר מהאזורים הירוקים. כלומר כתמי הצבע מספקים לעלים הגנה מהקור!
כל שלבי הפריחה במקום אחד
אחת התופעות המעניינות בסוסיא היא שניתן למצוא צמח בתחילת הפריחה, ולאחר הליכה קצרה בכיוון הנכון למצוא את אותו צמח כשהוא כבר כמעט בסוף המסלול, עם פירות וזרעים.
רוב התמונות בעמוד זה צולמו באותו יום. תוכלו לראות פרח סגול בשיא תפארתו, ובתמונה אחרת ציצה לבנה של זרע בעל סבא פופו מוכן לתעופה.
זרעי הגדילן
זרעי הגדילן שמנמנים, חומים וכבדים, והם מחוברים למצנח לא גדול אבל בהחלט יעיל. לזרעים לא קל להשתחרר מכלוב הגביע הקוצני, ולא כולם מתעופפים בבת אחת.
למרבה הצער, הציפור המומחית לאכילת זרעי קוצים, ששמה – חוחית – מעיד עליה, היא זן נעלם. כבר שנים לא נצפו חוחיות בסוסיא. בעבר (לפני יותר מ-30 שנה) היו שדותינו בכל הארץ מתכסים בלהקות צבעוניות של חוחיות, שפשטו על גביעי הגדילן ונהנו מהזרעים.
ככל הידוע לי, אין מחליף לחוחית כמדללת גדילנים. אבל אנחנו יכולים לעזור, וגם ליהנות בדרך: אפשר לאסוף את הזרעים הצעירים ולאכול אותם כמו שהם. אפשר גם לחכות להבשלה של הזרעים. בשלב זה כבר צריכים להפיג את המרירות ולהשתמש באחת משיטות הבישול: קליה במיקרוגל כמו פופקורן, חליטה, טחינה או הנבטה. לצרכים רפואיים מפיקים מהזרעים שמן.