מכנף נאה
המכנף הנאה אמנם לא מקומי, אבל אפשר למצוא אותו בגינון ציבורי בארץ. הוא עמיד, פורח בקיץ, וגם מעשיר את האדמה בזכות משיכה של חיידקים קושרי חנקן.

סוף הקיץ היבש שולח אותנו להפנות מבט ירוק לרחובות ולחצרות. גם טבע נטוע הוא טבע… אז הפעם: מכנף נאה.

אתם פוגשים אותו יום יום ברחבי סוסיא – בכניסות לגבעת בית הכנסת, ליד הגן, ליד הפעוטון ובכניסת לאכסניה. תמצאו גם בחלק מהחצרות הוותיקות ובעוד מקומות בגינון הציבורי. עץ גבוה, נאה כשמו השני, ובימים אלה נושא את הפירות הירוקים בעלי הכנף שנתנו לו את שמו הראשון.

בתחילת הקיץ ראיתם אותו פורח בצהוב ומשיר אל האדמה מרבד של פרחים צהובים. פריחת קיץ נדירה בארץ, לכן העץ הפורח מושך אליו דבורים רבות. אגב, הדבורים לא מבחינות בין פרח מכנף שעודו על העץ לבין פרח שנשר על האדמה. אם תזכרו זאת בקיץ הבא, מומלץ שלא תלכו יחפים על המרבד הצהוב של פרחי מכנף שנשרו.

מכנף נאה
מכנף נאה. צילום: צורית קארו

פריחת הקיץ רומזת לנו שכמו עצי נוי רבים גם המכנף איננו יליד הארץ. מולדתו היא אמריקה הדרומית, בה הוא צומח בר במגוון נופים ואקלימים. גם הגננים שהביאו אותו לארץ נטעו אותו בכל אזורי הארץ. זה אחד העצים הבולטים במדשאות ברבים מהקיבוצים הוותיקים ובמדרכות בערים וותיקות בכל רחבי הארץ. רק דבר אחד שובר אותו, פשוטו כמשמעו – שלג. אבל כמו שאפשר לראות אחרי השלגים שחווינו השנה, הוא גם מתאושש מהר.

בדומה לעץ האורן שכבר כתבנו עליו, המכנף הנאה הוא "עץ חלוץ" – עץ לא מפונק, עמיד למחלות ולמזיקים, שמצליח לצמוח יפה גם באדמות דלות ובהשקיה קטנה יחסית. כמו עץ האורן, גם למכנף יש שורשי רוחב שמחזיקים אדמה ומונעים סחף. החיסרון, שבני הערים הוותיקות מכירים היטב, הוא שהשורשים מרימים את המדרכות ובכך מפריעים להולכי הרגל ובעיקר לעגלות ילדים ועגלות נכים.

שלא כמו האורן, המכנף הנאה לא רק שורד, הוא גם מעשיר את האדמה. מיד נסביר, אבל אם הסברים ארוכים מעייפים אתכם, דלגו לפיסקה הבאה. עץ המכנף שייך למשפחת הקטניות. צמחים ממשפחה זו "קושרים" חנקן. הסבר: כל הצמחים זקוקים לחנקן. האוויר שסביבנו מכיל כ-78% חנקן, אבל החנקן שבאוויר לא מועיל לצמחים והם לא יכולים להשתמש בו. צמחים משתמשים בתרכובות חנקן, שרבות מהן מיוצרות על ידי חיידקים שמתפתחים באדמה. צמחים ממשפחת הקטניות לא מחכים לחיידקים מקריים. יש להם מנגנונים שמושכים אליהם חיידקים כאלה, שמתפתחים בקרבת השורשים ומצליחים להשתמש בחנקן מהאוויר, "לקשור" אותו ולהפוך אותו זמין לשימוש הצמחים.

המכנף הנאה, שהוא ממשפחת הקטניות, מאפשר העשרה של האדמה בתרכובות חנקן שנחוצות לצמחים שיבואו אחריו. מעניין: חקלאים בעבר אמנם לא ידעו כלום על חנקן, קשירת חנקן ותרכובות חנקן, אבל הכירו היטב את הטבע, ושמו לב להשפעה המיטיבה שיש לצמחי הקטניות על איכות היבולים. כך התפתחה חקלאות לסירוגין – זריעה של קטניות (למשל עדשים) בשנה אחת, ובשנה שאחריה דגנים (חיטה למשל) .

המכנף הנאה הוא עץ נשיר. גם בחורף, כשהוא קרח מעלים יש לו נוכחות מרשימה וגזע ציורי. העצים בגינון הציבורי שלנו דומים לצורתו הטבעית של העץ בארץ מוצאו. זה לא מובן מאליו, וכדי להגיע למבנה כזה אבל בארץ צריכים לעזור לו, בעיקר בגיזום שמאפשר לעץ להיות בעל גזע זקוף וענפים עבים וחזקים.

גזע של מכנף נאה
גזע של מכנף נאה. צילום: צורית קארו

אחרי שהסתכלנו על הגזע, בואו נסתכל על העלים. לסוג כזה של עלה קוראים עלה מנוצה: כל עלה מורכב משדרה מרכזית, ממנה יוצאים עלעלים במבנה שמזכיר נוצה.

עלים של מכנף נאה
עלים של מכנף נאה. צילום: צורית קארו

בימים אלה של סוף הקיץ, העלים ירוקים כהים וביניהם עוד משהו שנראה כמו עלה מוזר, גדול, בהיר ובעל ”בטן“ שמנמנה. זה לא עלה. אלא פרי. הבליטה מכילה שני זרעים, וה"עלה" לאחר שיבשיל ויתייבש יהפוך לכנף, מין מפרש שיאפשר לעלה לעוף ברוח. אמנם לא למרחק גדול כמו זרעי הסביון, למשל, אבל בכל זאת תעופה שתרחיק זרעים בני מזל לשטח פנוי מעצים, שניתן לצמוח בו. זה עובד. עובדה, יש ברחבי הארץ (וגם בסוסיא) לא מעט עצי מכנף נאה שצמחו בעצמם. תזהו אותם לפי הענפים הפרועים שלא זכו לגינון הולם… יכולת זו וגם כושר ההסתגלות שלו שתואר קודם, הכניסו אותו בעבר לרשימת המינים הפולשים. אבל לאחרונה הוציאו אותו ממנה, לאחר שהתברר שהמכנף איננו מסכן את המערכת האקולוגית בארצנו.

פרי של מכנף נאה
פרי של מכנף נאה. צילום: צורית קארו

עוד דברים לראות בטבע פה