איזה כיף שיש כֵּף

הקיץ מאחר ללכת והחורף מבושש לבוא. הטבע בהמתנה. העין מחפשת משהו צבעוני להיאחז בו, ובין צמחי הבר האפשרויות מוגבלות. אבל אז, איזה כיף! ליד הספריה-שניים! אחד נושא פרחים כתומים, והשני נושא פרחים תכולים. הם לא קרובי משפחת ובכל זאת לשניהם שם שני משותף: "הכיף"!

מה כל כך כיף בטקומית הכף (הכתומה) ובעופרית הכף (התכולה)? למען האמת, הכיף הנזכר איננו רגש מנפלא אלא אזור בעולם: איזור הכף בדרום אפריקה. כלומר, שני הצמחים הללו אינם מקומיים. הם ילידי דרום אפריקה, אבל כצמחי גינון הם נקלטו היטב בארץ. איזה כיף!

טקומית הכף

טֶקוֹמִית הַכֵּף – שיח גבוה, שיכול להגיע לגובה 2 מטר, ועם קצת עזרה להוסיף עוד גובה כאשר הוא נשען על גדרות, עצים וקירות. אצלנו בספריה הוא נשען על הקיר ומגיע עד הגג.

בעונה זו הפריחה של הטקומית לא מאד מרשימה. אמנם היא פורחת במשך כל השנה, אבל שיא הפריחה הוא בחורף ובאביב. אז הפרחים מרוכזים באשכולות צפופים וזקופים. הפרח הצבעוני בצבעי אש הוא בעל צינורית ארוכה (8 סנטימטר) שנפתחת בקצה והופכת לעלי כותרת מקופלים. מתוך הצינורית בולטים החוצה אבקנים.

בעקבות הפרחים מגיעות הציפורים. לא סתם ציפורים, צופיות שנמשכות אל הצוף שהפרחים מפרישים ויש להן מקור שמתאים בדיוק לפרחים כאלה. המקור של הצופית דק וארוך. הוא נכנס לצינורית הגביע לצורך מציצת הצוף, ובאותה הזדמנות מעביר את האבקה מהאבקנים של פרח אחד לתוך הגביע של פרח אחר. בימים אלה כאמור הפרחים מועטים. פרחי החורף שעבר והאביב כבר מזמן הפכו לפירות. הפרי הוא תרמיל (בשפה הבוטנית "הלקט" דק וארוך). הפירות שראיתי עדיין ירוקים. כשיבשילו ויתייבשו הם יתבקעו וייפתחו. מתוכם יצאו לעופף זרעים מכונפים.

עופרית הכף

עֹפְרית הכֵּף גם היא שיח גדול. יש לה ענפים ארוכים, והיא יכולה לטפס כשיש לה על מה להישען. העופרית שונה מרבים מצמחי הגינה בכך שהעלים שלה יותר בהירים ולכן יש לה מראה "צעיר". ומה שהכי כיף: העופרית פורחת כמעט כל השנה, חוץ מבחודשי החורף הקרים ממש.

גם צבע הפרחים שלה הוא פחות מצוי: צבע תכלת. בדומה לפרחים של טקומית הכף, פרחי העופרית גם הם בעלי צינור גביע מאוחה (כאילו כל העלים נדבקו והפכו לצינור), אלא שהעלים שבקצה הצינור נפתחים לפרח עגול פשוט.

ועוד כיף אחד: צינור הגביע מושחל בתוך צינור עלי עטיף ירוקים ודביקים. אפשר לקטוף פרח ולהדביק אותו לקישוט על הבגד או כמו עגיל על האוזן.

עפרית הכף היא שיח חזק ועמיד. הוא צומח לאט אבל בטוח, ומסתדר כמעט בלי טיפול והשקיה. זה שצומח ליד הספריה הוא כבר בן יותר משלושים וחמש! הוא מדגים את היכולות של הצמח הזה לצמוח לגובה ולהתפשט לרוחב. עץ חסר מזל שצומח בקרבת עפרית הכף עלול למצוא את עצמו מכוסה בירוק הזה ומשווע לאור שמש.

רוצים עוד כיף? מכירים את הפרפרים הכחולים הקטנים שמעופפים כאן בקיץ? העופרית היא אחד מהצמחים שמספקים לפרפר הזה- כחליל האספסת – את צרכיו. תקפצו בקיץ לראות אם פרפרים אלה מסתובבים סביבו.