סיקסק

מי שמסתובב בסביבת שלוליות או מקורות מים אחרים בטח מכיר את הדמות האנושית-גמדית הזאת: חזות כללית של מנצח תזמורת או אציל חרדי עם כיפה שחורה, לחי לבנה ועניבת פס שחורה על הצוואר. רגליים דקות ושחורות מתחת לחליפה, עם חזית שחורה וגב חום. סיקסק, עוף בעל דמות בלתי נשכחת. בהמשך לתיאור הקודם, יש גם "שרוולים" לבנים: החלק תחתון של הכנף, זה שנחשף רק בעת פריסת הכנפיים, הוא לבן כשלג. לכן הדימוי השחור-לבן מובהק במיוחד כשהכנפיים נפרסות בשעת המעוף.

אם אתם עדיין מתלבטים אם העוף שראיתם הוא סיקסק, דמיינו יונה עם רגליים דקות וארוכות במיוחד. קל לשנות סביבה, קשה לשנות מבנה גוף: רגליים ארוכות נועדו לשרת עוף ביצה, להיות טבולות במים בזמן שהגוף מתנשא מעל המים ונשאר יבש.

התעופה שלו כבדה ואיטית וכל נפנוף כנפיים מלווה בצרחה קצרה. צרחות שהזכירו למישהו את הצלילים "סיק" ו"סק", שנתנו לו את שמו.

מהנחל אל הדשא

יש כאן מקרה מעניין של יצור, שבתוך כמה עשרות שנים החליף סביבת מחיה. בילדותי, אם רצית לפגוש סיקסק היית צריך לנסוע צפונה, אל גדות המים בעמק בית שאן, בקעת כנרות והחולה. מאז חלפו עשרות שנים, ו"גדות מים" קיבלו "הנחה". כיום גם "זכר למים" מתאים: שלוליות, תעלות, ואפילו שדות מושקים. וכשהסיקסק הפסיק להתעקש על "גדות מים", נפתחו בפניו כל רחבי הארץ, כולל מדשאות בפארקים. כיום הוא אחד העופות המצויים בשטחים הפתוחים בישובים ובקרבתם.

אם אתם עדיין מתלבטים אם העוף שראיתם הוא סיקסק, דמיינו יונה עם רגליים דקות וארוכות במיוחד. קל לשנות סביבה, קשה לשנות מבנה גוף: רגליים ארוכות נועדו לשרת עוף ביצה, להיות טבולות במים בזמן שהגוף מתנשא מעל המים ונשאר יבש.

שני חושים במחיר אחד

את כושר הציד הטוב חייבים הסיקסקים לשני חושים טובים: חוש הראיה וחוש השמיעה. עיניו של הסיקסק גדולות וחדות. הן ממוקמות בצידי הראש, כך יש לו שדה ראיה נרחב לשני הכיוונים אפילו כאשר המקור שקוע בבוץ.

אוזניו… בואו נבהיר: נכון שזה נראה כאילו לעופות אין אוזניים? טעות שנובעת מכך שאנחנו מתבלבלים בין אפרכסות אוזן – החלק שאנחנו רואים, לבין החלק ההכרחי לשמיעה, שהוא פתחי אוזניים. נו, ברור שעופות שומעים, ואכן יש להם פתחי אוזניים! פתחי האוזניים של הסיקסק נמצאים במיקום קדמי יחסית, בין העין למקור. כך יש להם "שניים במחיר אחד": כשהם רואים את המזון שלהם, הם גם שומעים אותו, אם הוא מסתתר ומתחפר בעשב או באדמה.

ארוחת חרקים

בסביבת החיים הוותיקה שלהם הסיקסקים אוכלים מגוון יצורים קטנים שחיים במים. אצלנו ביבשה הם עדיין אוכלים יצורים קטנים, אבל כאלה שחיים ביבשה: חרקים וכדומה.

חרקים הם מנת מזון זעירה, ואילו הסיקסק הוא עוף גדול יחסית. נחוץ יום שלם כדי למלא קיבה גדולה בחרקים קטנים. זה מסביר את ההתנהגות המאפיינת סיקסקים: רוב היום הם מתהלכים או רצים, צופים בקרקע ואורבים לטרף. ברגע שנצפתה נמלה, תולעת או עכביש, המקור נשלח, הטרף נבלע, ויצאנו להמשך ריצת הצייד, עד שמגיע הזמן ללכת לישון.

יושב על המשמר

אם ראיתם סיקסק במקום מסויים, תוכלו להבטיח לילדים (בלי נדר, כן?) שתראו אותו שם שוב. הסיקסק הוא טריטוריאלי, שומר על נחלה ומגן עליה. כלומר, לא מתרחק הרבה מהמקום שהוא חושב עליו כ"שלו". יש לו גם נשק: מין טופר (כמו ציפורן חדה או דורבן) במפרק הכנף. הנשק הזה העניק לו את השם העברי הראשון שלו: שרוני מזויין. "שרוני" על שום הביצות שהיו פעם בשרון, ובהן פגשו אותו החלוצים והזואולוגים העבריים. והמילה השנייה, זו שאין לחזור עליה? כן חברים, פעם המילה המושמצת הזאת התייחסה פשוט לנושא כלי נשק.

רבות מהציפורים ששומרות טריטוריה עומדות על חוט חשמל או על ענף וצופות על נחלתן. מה, חכמיקו, באמת ראית ציפור שחורה לבנה עומדת על עץ או על גדר? ובכן, לא ראית סיקסק. סיקסק לא עומד על ענף או על חוט חשמל. יש לו רגליים שמותאמות להליכה וריצה, האצבעות שלו לא יכולות להתכופף כדי להיאחז בענף ובוודאי שלא בחוט חשמל. לכן תראו את הסיקסק הולך, רץ או עף. זהו. אה, בעונת הדגירה הוא גם ייראה יושב… לא, בעצם לא ייראה. עם הגב החום יש לו הסוואה מעולה כשהוא יושב ודוגר בקן שחפר לעצמו באדמה.

הסיקסק הוא עוף קרקע, וגם הקן שלו הוא גומה באדמה. בדרך כלל אפילו ללא ריפוד. אם באביב ובקיץ אתם הולכים לכם לתומכם ופתאום סיקסק מתעופף מעליכם בצווחות, כנראה התקרבתם יותר מדי לקן, שאפילו לא ראיתם. אל תקלו ראש. סיקסק ששומר על קן עלול אפילו לצלול כמו מטוס קרב ולתקוף בדקירות מקור. ראיתם סיקסק מודאג? התרחקו. אבל אפשר להירגע, בינתיים, כי עונת הדגירה של הסיקסק מתחילה רק באביב.