שעונית (פסיפלורה) היא צמח גינה די מצוי. היא מטפסת על גדרות בעזרת קנוקנות. היא בולטת בצורת הפרח הייחודית שלה, וכמובן גם הפרי המתוק והריחני.

האתר הזה עוסק בכל מיני דברים בסביבת ביתנו, לא דווקא בחי והצומח הטבעיים. הפעם נעסוק בצמח גינה די מצוי, ומאד אטרקטיבי: צמח השעונית, שרובנו מכירים בשם פסיפלורה.

מי שראה את הפרח של צמח השעונית לא ישאל למקור השם. הפרח המהמם הזה בהחלט מזכיר שעון מחוגים. באופן כללי מדובר על צמח שעובד על כל החושים. יש לו פרח מיוחד, שעובד על חוש הראייה ובעיקר על חוש האסתטיקה שלנו. הפרח מדיף ריח דבשי חזק. הפרי גם בעל טעם אופייני וגם בעל ריח, ולמישוש נשאיר את הקנוקנות שתיכף נעסוק בהן. רק חוש השמיעה לא יהיה פעיל במיוחד…

צמח השעונית המצוי בגינות בארצנו הגיע אלינו מאוסטרליה, שהיא יבשת מאתגרת ורבים מהצמחים שמסתדרים בה מתאקלמים יפה גם כאן.

שעונית מטפסת על גדר. צילום: רום-יה קארו

מטפסת על גדרות

את השעונית תמצאו בגינות כשהיא מטפסת על גדר או על מתקן טיפוס מיוחד שיצרו עבורה. בעבר עסקנו בצמחים מטפסים ובשיטות הטיפוס השונות. השעונית מטפסת באמצעות קנוקנות – גבעולים דקיקים בעלי "חוש מגע". עד שהקנוקנת תאתר אובייקט מתאים להיאחז בו היא תסתובב בתנועת חיפוש. ואז, כשהיא נוגעת במיתר הגדר, בענף או בכל גוף יציב ודק, היא מתחילה להתפתל סביבו כמו קפיץ.

הקנוקנות הן בעלות תנועה חכמה. הן מסוגלות להסתובב ב-360 מעלות, לחוש במגע עם עצמים ולהתלפף סביבם בצורה הדוקה. יש להן כוח אחזיה מופלא: הן מתפתלות סביב התמיכה ויוצרות מעין סליל הדוק. ככל שהצמח גדל, כך ההתפתלות מתהדקת, ויוצרת אחיזה חזקה במיוחד. זה מאפשר לפסיפלורה לעמוד איתנה גם ברוחות חזקות. הקנוקנות גמישות מאוד, ומאפשרות לצמח להתאים את עצמו לסביבה המשתנה. הן יכולות להתעקם, להימתח ולהתקצר, כדי להתמודד עם מכשולים שונים.

קנוקנת של שעונית. צילום: רום-יה קארו

פרי התשוקה

עונת הפריחה של השעונית היא באביב, ולכן לא נתמקד כאן בפרח, אלא דווקא בפרי, שנראה בימים אלה על השיח.

השעונית שלנו קרויה גם "שעונית נאכלת", כי, כן, הפרי שלה נאכל, ואפילו מגודל לצרכים מסחריים. זו כמובן לא הזמנה לקטוף פירות משיחי שעונית בגינות של אחרים. אבל אם ביקשתם וקיבלתם רשות, זה מה שתקבלו: פרי שמבחוץ אין לו חן מיוחד (או בכלל). הפרי הבשל נראה כאילו כבר נבל. הקליפה שלו יבשה ומקומטת, אבל זה בדיוק הזמן הנכון לאכול אותו. איך? חוצים את הפרי לשניים ואוכלים את התוך בכפית כמו מתוך גביע. בדומה לפירות סובטרופיים אחרים, יש לו ריח אופייני, והוא מכיל זרעים שחורים רבים. בזנים שונים תוכן הפרי (מה שבין הזרעים…) הוא רך או קשה, זה תלוי כאמור בזן ולא ברמת הבשלות של הפרי.

פירות של שעונית (פסיפלורה). צילום: sannse, ויקימדיה

אל תקטפו פירות מהשיח! חשוב לדעת שהשלב המוצלח ביותר לאכילה הוא דווקא לאחר שהצמח החליט שהפרי בשל דיו, ו"הנשיר" אותו לארץ. אם אתם עוברים ברחוב ליד שיח שעונית ועל המדרכה זרוקים פירות מקומטים – זה הזמן שלכם לקחת וליהנות מפרי מושלם ובלי חשש גזל. אגב, אם אתם אוספים הביתה, אל תשכחו לעשר, כי הפרי הזה גדל בחצר פרטית ולא בצמח הפקר.

כן, יש עוד שאלות הלכתיות לא פשוטות על הצמח הזה, שלפי דעות מסויימות הוא עץ שחייבים לקיים בו מצווה עורלה. ההלכה משפיעה כמובן גם על הברכה לפני האכילה: "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה"?

פירות של שעונית. עדיף לאכול אותם רק אחרי שכבר נשרו מהשיח. צילום: רום-יה קארו

עניין של זוויות

נחזור לצמח עצמו. שימו לב לעלים היפים, מאוצבעים כמו כף יד. עלה גזור לוכד את אור השמש טוב יותר, מפני שהחלקים השונים של העלה מסודרים בזוויות שונות, שנחשפות לשמש בשעות שונות. בתנאי אקלים מאתגרים כמו בארצנו (או באוסטרליה) האיצבוע מקטין את שטח הפנים של העלה ומפחית את איבוד המים בהתאיידות. הרווחים בין חלקי העלה יוצרים זרימה של אוויר, שמסייע לקרר את העלה ולמנוע התחממות יתר.

עד כאן דבר המומחים, ואני אוסיף שלעניות דעתי עלה מאוצבע מוגן מפני סכנת קריעה. קיימת סכנה גדולה במיוחד לקריעה אם העלה גדול, ועוד יותר אם הצמח מטפס ומועד להסתבך בין ענפים זרים. עלה קרוע חשוף לחדירת מחוללי מחלות. הסכנה פוחתת בצורה משמעותית אם העלה כבר "קרוע", אבל בצורה מוגנת ומיטבית.

צורת העלים של השעונית מאפשרת להם לקלוט את אור השמש מזוויות שונות. צילום: רום-יה קארו