סיגלון (יקרנדה)
הלבלוב הסגול של עצי הסיגלון (יקרנדה) מקשט בתחילת הקיץ שדרות ומדשאות בכל רחבי הארץ. עץ הסיגלון יפה גם בחורף, בזכות הפירות שלו, הדומים לצדף.

בימים אלה בשדרות מרכזיות ובמדשאות מכה בעיניכם הצבע הסגול – מרבד פרחים על הדשא, על המדרכה, וענן סגול בצמרות העצים. כל זה מלווה בזמזום של עשרות דבורים עמלניות.

עץ סיגלון (יקרנדה)
עץ סיגלון (יקרנדה)

הפריחה הסגולה היא שנתנה לעץ המיוחד הזה את שמו: סִיגָּלוֹן חד-עלים, ובלעז: יָקָרַנְדָּה (Jacaranda mimosifolia).
העלים הירוקים הם דמויי נוצה ומנוצים פעמיים. כלומר, כל סעיף ב"נוצה" מסתעף שוב, כמו עלים של שרך. העלעלים לא עגולים, אלא כל עלעל מסתיים בחוד ומכאן התוספת לשם העץ: חד עלים.

עלים של עץ סיגלון
עלים של עץ סיגלון

שלושה מרכיבים הופכים את הפריחה של הסיגלון למרשימה במיוחד. הראשון הוא כמובן הצבע היחודי. השני – הפרחים הסגולים מקובצים בגושים (כל גוש פרחים כזה נקרא "מכבד", ולמי שלא יודע מכבד הוא מברשת כמו מברשת נוצות….). השלישי – בחלק מהמקומות הסיגלון פורח לפני צמיחת העלים הירוקים שעלולים להסתיר את הפרחים, וכך הצבע היחיד בצמרת הוא צבע הפרחים.

כל זה כמובן תורם לחשיפה של העץ בפני מאביקים, במיוחד דבורים. למרות שבכל מקרה הדבורים היו מגיעות בקלות אל הפרחים, מפני שהם שופעי צוף. הדבורים לא מקפחות ומבקרות גם את הפרחים שכבר נשרו על הארץ.

פרחי סיגלון מפוזרים על הקרקע
פרחי סיגלון מפוזרים על הקרקע

הפרחים המהממים של הסיגלון הם לא רק בעלי צבע נהדר, אלא גם בעלי צורה מיוחדת (אם כי לא מיוחדת במינה). חמשת עלי הכותרת הסגולים מאוחים, כלומר דבוקים זה לזה באופן שיוצר פרח דמוי שופר נפוח, או כובע גמדים. כדאי לפתוח את הפרח לאורכו ולהתרשם מסידור האבקנים: האבקנים הצהובים דבוקים לחלק הפנימי של עלה הכותרת ומסודרים בשתי קומות.

פרח של עץ סיגלון
פרח של עץ סיגלון
דבורה מבקרת בפרח סיגלון שנשר על הקרקע
דבורה מבקרת בפרח סיגלון שנשר על הקרקע

יפה גם בחורף

הסיגלון הוא "נשיר מותנה", כלומר הוא עץ נשיר או לא נשיר, בהתאם לתנאי האקלים המקומי (בדומה לעץ הכוריזיה הבקבוקית). אצלנו בתנאי החורף הקר העץ משיר את עליו, אבל זה לא הופך אותו לפחות יפה. זהו עץ גבוה עם נוף די רחב ובמשך כל השנה מעטרים אותו הפירות שגם הם בעלי צורה מיוחדת: כשהפרי ירוק הוא נראה כמו צדף סגור עגול גדול ושטוח, אך כשהוא מבשיל ה"צדף" מתעוות קצת ונפתח קצת, לשתי קשוות (ככה קוראים לחלקי הפרי הנפרדים) עגולות מסולסלסות שמחוברות בחיבור לא אטום. הצורה הכללית מזכירה קסטנייטה (כלי הקשה של רקדנית פלמנקו). בגן הילדים שלמדתי בו ליקטו את הפירות הללו ומהן עשינו סיכת קישוט לאמא ביום האם (פעם היה דבר כזה).

פרי של עץ סיגלון (יקרנדה)
פרי של סיגלון

מאיפה הגיע הסיגלון?

הסיגלון איננו מקומי. הוא הובא לארצנו לצורכי גינון מארץ המוצא שלו: ברזיל וארגנטינה. יש לו עמידות גבוהה במגוון אקלימים, הוא מאריך ימים ולא מפונק. כך ניצח הסיגלון את אופנות הגינון. עצים בני יותר מ-50 שנה צומחים בשדרות ומדשאות בערים ובקיבוצים הוותיקים, ובכל מקום ממשיכים לטעת עצי סיגלון חדשים. מוצא חן בעיניכם? חשוב להתייעץ עם גנן לגבי תחזוקת העץ בשנים הראשונות.

בשנת 1934 כתב שאול טשרניחובסקי שיר בן 6 בתים על עץ הסיגלון, בשמו הלועזי יקרנדה. נסתפק בבית הראשון, שהופך את פריחת הסיגלון למשל:
יִהְיוּ אֲשֶׁר יִהְיוּ, – כֻּלָּם
סוֹפָם: אֶל קוֹל שׁוֹפָר
יִפְּלוּ נוֹפְלִים, בְּיוֹם נִבְלָם
בַּעֲרֵמוֹת עַל פְּנֵי עָפָר,
כַּעֲרֵמוֹת פִּרְחֵי-לִילַךְ
הַיָּקָרַנְדָה.