צלף קוצני – "עז באילנות"

בגירסה המודפסת למדור הזה קוראים 0-200 מטר מהבית, והמטרה שלו היא להפגיש אתכם עם הטבע הסמוך לביתכם. כמה סמוך? בדרך כלל עליכם להתרחק מהבית לשטח קצת טבעי. לפעמים אנחנו נפגשים עם צמחי גינון שבחצר וברחוב.

הפעם ניפגש עם צמח בר שלא חושש לפלוש לנו ממש לתוך הרחוב. את רוב התמונות שכאן צילמתי ברחוב שלי, במפגש בין המדרכה לטרסת הסלע. הצמח בעל הפרחים הגדולים והיפים נקרא בפי חז"ל "עז באילנות". כוונתם במילה עז היא: חצוף, לא נכנע למוסכמות. ובאמת החצוף הזה נדחף לכל פינה. הוא מסוגל לצמוח במצוק מתוך סדק בקרקע, ומבחינתו גם טרסות האבן שלנו הן מצוקים. לא מפריע לו שהקרקע דלה ושרוב הצמחים נמנעים ממנה. הוא יסתדר!

התמונות צולמו בשעות אחר הצהרים המאוחרות, אז פריחת הצלף היא בשיא יופיה: הפרח נפתח בשעות אחר הצהרים ונובל למחרת בבוקר. אל דאגה, פרחים חדשים יפתחו ביום הבא, ובסך הכל שיח צלף פורח כחצי שנה, מהאביב ועד סוף הקיץ – זמנים שבהם רוב הצמחים מתקשים להרשים אותנו. מי שמזהות את המתנה הן הדבורים, ובשעה שצילמתי את הצלף הזה חגו סביבו ובין פרחיו עשרות דבורים, שאת חלקן תוכלו לראות בצילומים.

אז מה יש לנו כאן? שיח גדול ומבולגן, שמחוץ לעונת הפריחה איננו מרשים במיוחד. יש לו ענפים מקושתים (כפופים וגמישים כמו קשת), חלק מהם ירוקים, וחלק – הענפים הצעירים יותר – ארגמניים. העלים עגולים וקצת מעובים, עמידים ליובש הקיץ. לכן עכשיו כל הצמח ירוק ורענן. דווקא בחורף העלים נושרים ונשארת ערימת ענפים שנראית כמו שיח מת, עד האביב הבא.

פרחי הצלף

מבט על הפרחים: אין בארצנו הרבה צמחים בעלי פרח גדול כל כך, בטח לא בקיץ. הפרחים מפוזרים לאורך הגבעול וכל אחד מהם זוכה לתשומת לב פרטית. הפרחים האלה מתאמצים מאד למשוך את תשומת הלב של מאביקים: בשעות היום בעיקר דבורים, ומכיוון שהפרחים פתוחים גם בלילה, אז מבקרים בהם רפרפים ועשים, שהם פרפרי לילה.

איך מושכים מאביקים? דבר ראשון – ריח. התכופפו ובדקו בעצמכם. דבר שני – צבע: הצבע הלבן ניכר מאד דווקא בלילה. בשעות האור בולטים דווקא האבקנים שראשיהם צבועים בסגול. מתוך הפרח עולים עשרות ועד יותר ממאה אבקנים כאלה. באמצע עוד עמוד שנראה כמו אבקן שמן במיוחד- זו השחלה שממנה יתפתח הפרי.

הצלף במקורות

הצלף מככב בכמה מדרשים וסוגיות. על הפריחה המתחדשת מדי יום ישב רבן גמליאל ודרש על ימי הגאולה: עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום… לגלג עליו אותו תלמיד. אמר: והרי כתוב "אין כל חדש תחת השמש" (קהלת א', ט') כלומר: גם בעתיד לא יוכלו להתרחש דברים שאין כמותם כיום אמר לו: (זה לא חידוש. יש דברים כאלה גם היום) בוא ואראך דוגמתן בעולם הזה. יצא והראה לו צלף". (לפי שבת ל', ב').

המדרש המוכר לכל קוראי כה עשו חכמינו: "מעשה בחסיד אחד, שנפרצה לו פירצה בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה, ונזכר שהוא שבת – ונמנע ולא גידרה. ונעשה לו נס, ועלתה לו צלף, ממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו". (בבלי שבת קנ ע"ב).

קל לראות איך הצלף מהווה גדר: בבסיס כל עלה צומח זוג קוצים בצורת קרס דייגים. התבוננו בקוצים ותראו שכולם כפופים לכיוון בסיס הגבעול. מה זה אומר? שאתם יכולים לדחוף יד לתוך שיח הצלף בלי לחוש בקוצים כלל, אבל כשתנסו להוציא את היד החוצה, כל חודי הקוצים יהיו מכוונים כנגדכם.

אבל איך החסיד התפרנס מהצלף? כנראה על ידי מכירת הפירות: בהמשך הקיץ יתגלו בין הפרחים פירות שצורתם מזכירה מלפפון במחובר לצמח בעוקץ (גבעול) ארוך. הפירות הצעירים, כפתורי-פרחים כמה ימים (הכי טוב יומיים) לפני פריחתם,, ענפים צעירים ואפילו עלים של צלף נחשבים מעדן גורמה -את כולם מחמיצים, כמו שמחמיצים זיתים ומלפפונים והם משמשים כתבלין.

הפרי הבשל פחות מתאים למאכל אדם. הוא מלא זרעים, וכל בעל חיים שאוכל אותם מסייע בהפרשותיו להפיץ את הזרעים ובעצם לכך שיש שיחי צלף בכל מקום. כאשר הפירות בשלים הם נפתחים לשניים, כל מחצית מתכופפת לאחור (צורה שמזכירה קליפת בננה בציורים) והזרעים נחשפים.

ברשימת ה"עזים" של חז"ל יחד עם הצלף מופיע גם עם ישראל ( בבלי ביצה כה,ב). ככה אנחנו, עזים ולא עושים חשבון: צמיחה בכל מקום, ודווקא בתנאים קשים, פורחים דווקא בזמן שאחרים נמנעים או לא מצליחים לפרוח, ולא מתייאשים מנבילת יום האתמול. נאחזים בכל סדק סלע, נפוצים בכל מחיר ולכל מקום, וכל זה יחד עם הריח הנעים והיופי המהמם. אשריכם ישראל.