תות עץ

בכפר ילדותי צמחו כמה עצי תות בני 40 שנה. בהגיע העונה היה בעל העץ מתחנן בפנינו, הילדים, שנבוא לקטוף את הפירות. במירוץ בין העצים והקוטפים תמיד ניצחו העצים, והאדמה היתה מכוסה בפרי עסיסי שנשר מתחת לעץ. בעקבות התותים הגיעו הזבובים והשמחה רבה.

עץ התות אהוב על הגננים מסיבות רבות. הוא אמנם זקוק לשפע אור ואקלים חם, אבל מצד שני הוא אינו רגיש לקור ואפילו עמיד לקרה. הוא מסתדר עם כמות קטנה של מים, ולא ממש אכפת לו מה סוג האדמה שבה יצמח. הוא גדל בקצב מהיר ומגיע לגובה של כ-10 מטרים (בתות השחור). לאחר שהגיע לשיא גובהו הוא משקיע בצמיחה לרוחב. הצמרת הרחבה הצפופה בעלים גדולים הופכת את התות לעץ צל נהדר. רק מה? בחודש אייר אי אפשר לשבת מתחת לעץ בלי לצאת מצופים בריבת תותים…

פה ושם ניתן למצוא גם עץ יפה צמרת בלי שום פרי. זו לא תקלה, זה פשוט עץ זכר. העצים נושאי הפרי הם עצים נקביים, או אולי עצי תות חד ביתיים, כלומר כאלה שצומחים עליהם גם פרחים זכריים וגם פרחים נקביים.

לקטוף מהר לפני שיגמר

כפי שידע היטב השכן שלי, בגלל העונה הקצרה והעובדה שכל הפרי מבשיל כמעט בבת אחת, צריכים לקטוף הרבה פירות בבת אחת. אבל כמעט אי אפשר להשיג ולקנות תותי עץ טריים, מפני שהפרי לא נשמר, ואורך חיי המדף שלו הוא פחות מיממה. כשקוטפים הרבה, אפשר להקפיא אותם ולהוציא לצורך הכנת שייק או עוגה, או סתם לאכול כחטיף קפוא. אפשר לגם להכין ריבה בריאה (בלי תוספת סוכר).

אבל הכי כיף לעמוד ליד העץ ולאכול תותים ביד ומייד… נכון, הידיים קצת משחירות, אבל זה עובר עם קצת מים וסבון. הבעיה: פרי התות מזמין חרקים רבים, ולכן יש שאלה הלכתית לגבי האכילה שלו. כל אחד ינהג כפי שיפסקו לו רבותיו. אם אתם לא אוכלים את פרי התות, כדאי לדעת שגם לעלים הירוקים יש סגולות בריאותיות משמעותיות, בעיקר עבור חולי סוכרת.

איזה צבע יש לתות שחור?

התות השחור לא באמת שחור, אלא ארגמני. הוכחה: גם הפרי שנראה שחור צובע את הבגדים ואת הפה באדום. אגב, כבר לפני 2,000 שנה חוקר טבע בשם פליניוס נתן עצה לעקרת הבית כיצד להיפטר מכתמי תות. כל מה שצריך הוא לחכות כמעט שנה, מפני שאת כתמי תות הבשל האדומים ניתן להסיר בעזרת מיץ מתות שאינו בשל עדיין…

ייתכן שבמקומות אחרים נתקלתם גם בעצי תות עם פירות ארוכים במיוחד. זהוה תות פקיסטני.

ונחשו מי קרובי המשפחה של התות? משפחת הפיקוס – משפחה שכלולים בה עצי הפיקוס הידועים מההתיישבות הוותיקה, וגם התאנה והשקמה. חוץ מדמיון מסויים במבנה של הפרי ומהאהבה הגדולה של העטלפים לפירות של כל העצים האלה, יש לכולם עוד תכונה משותפת: כשחותכים ענף מעץ התות מופרש ממקום החיתוך שרף נוזלי, כמו שמופרש מענפי התאנה והפיקוס.

פרי ישראלי

בניגוד לאלון ולרימון שכבר כתבנו עליהם פה, התות אינו מוזכר בתנ"ך. אבל זה לא מוכיח שלא היו תותים בארץ בתקופת התנ"ך. בספרות החיצונית (ספרים מתקופת התנ"ך שלא נכנסו לתנ"ך), בספר אחיקר החכם נאמר: "אל תאץ כשקד, השוקד להנץ ופריו יאכל לאחרונה, אך השכל כתות המאחר להנץ ופריו יאכל לראשונה". ובאמת, למרות שליווינו את פריחת השקד בחודש שבט (אדר א), אין על העצים שקדים בשלים. ואילו התות שהצמיח עלים ירוקים רק בסוף אדר הוא אחד הפירות הראשונים שמבשילים בתחילת הקיץ.

נראה שכבר בימי התנ"ך היו בארצנו עצי תות שחור. בימי הביניים הובאו לארץ גם עצי התות הלבן. הפעם לא בזכות הפרי שלהם, למרות שגם הוא טעים (אבל פחות), אלא בניסיון כלכלי מעניין לגדל תולעי משי. זה היה לפני כ-900 שנה. אגב, תולעי המשי הן לא תולעים, אלא זחלים של פרפר טוואי המשי, שאוכל כמעט רק עלים של תות.

רוב עצי התות בארצנו הם עצים נטועים, אבל קיימים גם הרבה עצי תות שנזרעו בעצמם. איך? תודות לשיטת ההפצה המעולה שלו: ציפורים ועטלפים אוכלים את הפירות. הזרעים יוצאים החוצה בהפרשות שלהם, ואם הגיעו לאדמה מתאימה – הם ינבטו ועץ חדש יצמח.