
(פורסם לראשונה בחורף 2021)
הפוסט הזה הוא הפוסט הכי פוליטי שאפשר להוציא מהטבע. יש בו דילמה בין העברי ליווני, ובין ארץ ישראל לפלשתינה. אלה מסתכמים בפרח אחד, אירוס ארצישראלי.
עצירת הגשמים שחווינו גרמה לכך שצמחיית החורף הרגילה כמעט ולא קיימת, ומה שצומח הוא נמוך ודליל. עד כמה שזה מצער, זוהי הזדמנות לשים לב לדברים שבשנים כתקנן מוסתרים מן העין. והפעם: אירוס ארץ ישראלי (אירוס או איריס?- נבדוק אחר כך).
השנה היו רבים שהבחינו בפרחי האירוס בפעם הראשונה. אבל האירוס נמצא כאן בכל שנה, באותה עונה ובאותם מספרים. פשוט… ברוב השנים פרחי האירוס פשוט מוחבאים מתחת לעשב ולשאר צמחית החורף הגבוהה מהם. זהו צמח נמוך מאד. העלים שרועים על האדמה, הפרח צומח ישר מתוכם (מה שנראה כמו גבעול הוא למעשה צינור הכותרת- חלק מהפרח). הגובה המקסימלי של הצמח הוא 15 סנטימטר, וכמעט כולם שייכים לפרח עצמו.
שיטת הבצל
שימו לב לצורת העלים: ארוכים ומעוגלים במרכז כצורת מרזב. העלים מובילים את מי הגשם הישר לתוך מקום צמיחת הבצל. בצל הוא פטנט לא רשום, שמשמש צמחים רבים. הבצל הוא סוד ההתמדה של האירוס. בכל חורף הבצל מתמלא במים ומזון ומהווה מחסן שבשנה הבאה יספק לפרח כל מה שנחוץ לו, אפילו אם יבוא חורף יבש.
מכל בצל יוצא פרח אחד או שניים. אם ראיתם גוש של פרחים, סימן שבאדמה יש "גוש" של בצלים. זה קורה מפני שהבצל יכול להתחלק ולהפוך לשני בצלים. ככה זה בכל צמחי הבצל – תבדקו בבית בסלסלת הבצלים, ותוכלו לראות שבתוך אותה קליפה חומה יש לפעמים בצל שבעצם כבר מחולק לשני בצלים. הבצלים שנוצרו בחלוקה נשארים צמודים זה לזה, וכך נוצר גוש של פרחים.
האבקה
פרחים הם אברי הרביה של צמחים. האתגר של כל פרח הוא להפגיש בין אבקנים שהם האיברים הזכריים לבין עמוד העלי עם הצלקת שהוא חלק מהאיבר הנקבי. צמחים רבים נזקקים לשם כך לעזרת חרקים. במקרה של האירוס, עושות את המלאכה דבורים מקבוצת ה"דבורים הבודדות" (שאינן חיות בלהקות).
פרח האירוס מחולק לשלושה צינורות. כל צינור בנוי מעלה תחתון ארוך ועלה עליון קצר. בתוך הצינור הזה מסתתרים עמוד-עלי, אבקן וצלקת. ככה נוצרת "מנהרת-ההאבקה". אנחנו רגילים לראות פרחים עם צבעוניות בולטת (כלניות, למשל). אבל מה יגרום לדבורים לבוא דווקא אל פרח האירוס הנמוך, הלבן, כמעט שקוף (יש אומרים תכלכל), צבע שלא ממש מושך את העין?
נו טוב… תפסתם אותי. לא צריכים משקפיים כדי לראות את הפסים הצהובים המצויירים בהדגשה על גבי הלבן. הפס הצהוב "מצוייר" לכל אורכו על העלה התחתון ונבלע במעמקי מנהרת ההאבקה. בעצם זה "סימון שבילים", מדריך לדבורה המתחילה. לכי במורד השביל ותגיעי לשפע של צוף. בהזדמנות זו גם תתחככי באבקן המסתתר בתוך הצינור וכך תעבירי את האבקנים לפרח הבא. לדבורים המגיעות מרחוק מחכה עוד רמז מוקדם ומתנשא באוויר: הפרח ריחני מאד.
למה אירוס ארצישראלי?
יש בארצנו הרבה מיני איריסים, ורבים מהם מרשימים יותר מהאירוס שלנו. במה זכה דווקא הוא להיקרא "אירוס ארצישראלי"? האיריסים בכלל מתאפיינים בבדלנות מובנית. יש אירוס התבור, אירוס הגלבוע ואירוס ירוחם… כל אחד מהם צומח אך ורק באזור שהוא קרוי בשמו. יש גם איריסים שלא קרויים על שם מקום, אבל כל אחד מהם צומח באזור מוגבל ומוגדר.
האירוס הארצישראלי קצת יותר רחב אופקים. הוא צומח ברוב אזורי ארץ ישראל (וגם בסוריה), אבל רק בה. לכן קראו לו הבוטנאים: Iris palaestina . זה קרה בשנת תרמ"ב, והשם פלשתינה היה אז פשוט הכינוי המקובל לארץ ישראל. למי שלא זוכר, בשנת תרמ"ב גם נוסדו שלוש מהמושבות הראשונות: ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פינה. האם יש כאן משהו סמלי?
מתי פורח האירוס הארצישראלי?
מבין כל מיני האירוס, לאירוס ארצישראלי תקופת הפריחה הקצרה ביותר, נוכל לראות את האירוסים בשטח במשך כחודש בלבד (ואנחנו כבר באמצע החודש הזה). כל פרח בודד מתקיים רק עד ארבעה ימים. האירוס הוא צמח מוגן, כמו כמעט כל צמחי הבצל והפקעת. זה למרות שהוא מין מצוי יחסית, אבל צמחי בצל הם בסכנת הכחדה. מצד שני, עם הגבעול הקצר שלו מי יכול לשים אותו בצנצנת?
אירוס או איריס?
נשאר רק לפתור את חידת השם. אירוס או איריס? התשובה בקצרה: שני השמות כשרים אבל אירוס הוא השם העדיף. ככה החליטה הוועדה לשמות צמחים שליד האקדמיה ללשון העברית. למה? מפני שבמקורותינו יש צמח עם שם כזה. האם הצמח שבמקורותינו (בגמרא) הוא האירוס שלנו? כנראה שלא, ובכל זאת זה שם של צמח עברי.
לעומתו, השם איריס הוא שם יווני, ולא סתם יווני. איריס היא אלה יוונית – אלת הקשת בענן. השם "איריס" הוא גם הכינוי הלועזי של החלק הצבעוני בעין, זה שבעברית קוראים לו קשתית.
כתבת נפלא! תודה!
תודה 🙂