בשיא הקיץ, כשהכל אפור, העין נתפסת אל כתמי הירוק, אותם צמחים שבדרך פלא מצליחים להישאר חיוניים וירוקים גם בתנאי מזג האוויר הקשה. אחד מהם הוא כף-האווז. יש בארץ שמונה מינים של כף אווז. מה שאכתוב כאן נכון לכולם, ואני לא קובעת איזה מהם נראה שבתמונות שצילמתי.
עם כל הירוק הקיצי הזה קשה להאמין שכף האווז הוא צמח חד-שנתי. חד שנתי, אבל נוכל למצוא אותו בשדות כל השנה, מפני שזרעים חדשים נובטים בכל עונה, כך שבכל רגע נתון נוכל למצוא צמחים שמתפתחים ממש עכשיו.
סבלנות אינסופית
כף האווז הוא אלוף בלהסתדר בכל מצב. בטבע פרחים רבים נובטים רק בעונה מסויימת בשנה (אגב, השאלה איך הם יודעים מה העונה מעסיקה לא מעט חוקרים). כף אווז יכול לנבוט בכל עונה, אם הוא מזהה שהתנאים, בעיקר מצב המים, מתאימים לו. לזרעים שלו יש סבלנות אינסופית. הם יכולים להמתין באדמה עד שיזדמנו התנאים המתאימים לצמיחה. חוקרים גילו שהזרעים שומרים על פוריותם בקרקע עשרות שנים. כך שגם אם כיסחתם את כל הצמחים, ינבטו חדשים מזרעים שהסתתרו באדמה בשנים קודמות. לא פלא אם כך, שכמו רוב הצמחים העמידים המיוחדים האלה, גם כף אווז הוא אויבם של החקלאים ונחשב "עשב רע".
לדעתי כף האווז שצילמתי הוא "כף אווז האשפות", ואכן נמצא אותו (ואת אחיו הנוספים) בצידי הדרכים, בערמות פסולת בניה ובצד מסלעות וחומות. הוא מעדיף שדות מושקים וגינות, וצומח גם בצידי דרכים, בחורבות ובמגרשים נטושים. המשותף למקומות אלה: מסלעות ושקעים שצוברים לחות, ושפע יחסי של תרכובות חנקן (מה שנקרא "חומר אורגני" – חומרים שקיימים בחומרי דשן ובאשפה).
במקומות כאלה צומחים גם שאר צמחי הקיץ הירוקים, ובכל זאת כף האווז שונה. רוב הצמחים האחרים הם ממשפחת המורכבים. כף אווז מגיע ממשפחת צמחים אחרת: הירבוזיים (ענף במשפחת הסלק). לא מכירים? אין בעיה, אבל אתם מכירים את קרובת משפחתו המפורסמת: קינואה! ומן המפורסמות הוא שהקינואה נחשבת למזון-על, המכיל הרבה חלבונים (חנקן הוא מרכיב חשוב בחלבון).
למה קוראים לו כף אווז?
את השם "כף אווז" נותנים לו העלים שלו. לחלק ממיני כף האווז יש עלה ביצתי וגזור בצורת כף רגל של אווז. לעלי כף האווז שלנו יש רק מראה ביצתי, עם כמה בליטות. לא ממש דומה לרגל אווז. ובכל זאת, זה אחד הצמחים היחידים שגם בקיץ עטור כולו בעלים רחבים כאלה.
תפרחת מכבדית
כף האווז פורח כמעט כל השנה (חוץ מאשר בשיא החורף). הפרחים שלו ערוכים בצפיפות רבה על תפרחת מכבדית – בשפה פשוטה: תפרחת המורכבת מעשרות פרחים בדומה לפריחת הדגנים. לא פלא שקרובת משפחתו הקינואה מבלבלת אותנו בפסח… ובדומה לדגנים, יהיה לכם קשה לקרוא לפרחי כף האווז "פרחים". הם קטנים, ירוקים ולא מרשימים. כי על מנת "לעשות רושם" נדרשת השקעת אנרגיה, ופרחי כף האווז אינם צריכים לעשות רושם. הם בכלל לא מנסים למשוך חרקים. למה לא? כי הם לא צריכים. פרחים מושכים חרקים כדי שיאביקו אותם, ואילו פרחי כף אווז מואבקים על ידי הרוח.
חצי מיליון זרעים בצמח אחד
מבנה הפירות גם כן מזכיר דגנים: הפרי הוא שקיק דמוי כדור פחוס ובעל מעטפת, וכל הגרעינים מקובצים יחד במעין שיבולת. והשוס: צמח אחד מסוגל לייצר חצי מיליון זרעים! למה כל כך הרבה? מפני שרובם ייאכלו על ידי מגוון בעלי חיים, ומהנותרים רבים לא יצליחו למצוא מקום גידול מתאים, ולא יהפכו לצמח בוגר.
בעוד החקלאים שונאים אותו, הלקטנים דווקא אוהבים. למען האמת, כנראה הם יאהבו כל צמח ירוק שאינו רעיל וצומח בקיץ. אפשר לאכול את העלים שלו חיים או מבושלים, ועל טעם וריח כידוע אין להתווכח.
גם ברפואה העממית יש לו שימושים רבים ומרשימים. במדור זה באופן עקרוני אני לא עוסקת בסגולות רפואיות, אבל אולי לכם כדאי ללמוד על סגולותיו ולהשתמש בו, מכיוון שהוא נפוץ כל כך.
