לא מזמן המלצתי לכם על הצמח תגית לסידור של "פרחים" יבשים. ”פרחים“ – במרכאות, מפני שלא מדובר בפרח אלא ביחידת ההפצה, המכילה את הזרעים לאחר שהפריחה הסתיימה.
בעונה זו של השנה השדות מלאים "פרחים יבשים" כאלה. כלומר, הפרחים האמיתיים סיימו את תפקידם, במקומם התפתחו יחידות הפצה המכילות זרעים. ברובן הזרעים כבר התפזרו אבל ה‘כלי‘ הריק שהכיל אותן נשאר, והוא ראוי בהחלט לשמש כצמח יבש בסידור פרחים.
שיבולת שועל
מכל הצמחים היבשים בשדותינו בולט הצמח שיבולת שועל. כמו רבים מאורחי המדור כמובן שגם שיבולת שועל ראויה למדור בפני עצמה, ובלי נדר תקבל אותו באחד החורפים… היום נעסוק רק בגבעולים וביחידות ההפצה הריקות שעליהן.
שיבולת שועל היא אחד מעשרות מיני הדגנים השונים שצומחים בר ברחבי הארץ, ושעוד רבים מהם מתאימים לסידור פרחים יבשים. קשה להבדיל בין כל סוגי צמחי הדגנים, אבל קל מאד לזהות את שיבולת השועל – בגלל גובהה והמבנה המיוחד של הפרי שלה, שלאחר ההתייבשות קצת מזכיר פנים מאורכים של שועל.
איפה הפרחים?
לצמחים דגניים אין פרחים במובן שאנחנו רגילים – כאלה שנועדו למשוך חרקים מאביקים, אבל בהחלט יש להם פרחים. אלא שהם נראים כמעט בדיוק כמו הפירות שיתפתחו מהם בהמשך.
בדרך כלל הפרחים צומחים בקבוצות גדולת על גבי הגבעול. צמיחה כזאת נקראת תפרחת. תפרחות של דגנים הן בדרך כלל בצורת שיבולת – כמו חיטה ושעורה, אשבול – כמו תירס, או מִכְבָּד (דמוי מברשת).
לשיבולת שועל יש מכבד מבודר, דליל, כלומר כל פרח צומח על גבעולון דק וארוך, וניתן לספור אותם אחד אחד (או לתלוש אותם במשיכה ולהטיל על הסוודר של מישהו כדי ”לדעת כמה ילדים יהיו לו כשיגדל"…). צורת הפרח הזאת נקראת שיבולית. במקרה של השיבולת שועל, השיבולית מכילה שלושה-ארבעה "פרחים".
גלומות
מה שמעניין אותנו לצורך נוי הוא שהשיבולית גדולה (אורכה 4 ס"מ), תלויה עם הראש נטוי למטה, ועטופה בשתי עטיפות שנקראות גלומות. לאחר התייבשות הצמח, הגלומות נראות כאילו הן עשויות ממין "קש" דקיק וחצי שקוף. זה המוץ – אותו מוץ שבדגנים אחרים מפרידים מהגרעינים בשעת הדייש וזורים לרוח.
כאשר הגלומה עוד ירוקה, בולט בתוכה מַלְעָן (זיף קשה) שחור שנותן לה תוספת חן. המלען הזה נושר עם הזרע הבשל, והוא מרתק בפני עצמו. עוד נדבר עליו בפעם אחרת. לאחר נשירת הזרע ואביזריו נשארות על הגבעול הגלומות בעלות הצורה המיוחדת.
מעניין לציין, שהחוקרים שפגשו את הצמח לראשונה במאה ה- 18 לא היו בני האזור, ומה שראו היה צמח עם גלומות ריקות בלבד. המסקנה הגאונית שלהם היתה שזה צמח שבכלל אינו עושה פרי…. הלועזים שבינינו יווכחו לדעת שבלועזית שם המין הוא… "עקרה". מסקנה: אל תסמכו רק על החוקרים. חיו בשטח!
איזה עוד צמחים יבשים בולטים בשטח עכשיו?
נזכיר כמה:
צמרנית הסלעים, שהזרעים שלה כבר עפו והשאירו אותנו עם עלי גביע יבשים שיוצרים דמוי פרח.
הרכפה, שהשאירה לנו עמוד תפרחת ועליו תרמילי פרי מצולעים עם פתח שמזכיר גביע של פרח. אם תהפכו את הגביע, ינשרו לכף ידכם זרעים זעירים מתוך הפתח המעויין.
חרדל – צמח שכולנו מכירים בעת פריחתו הצהובה, וכעת עמודי הפריחה הגבוהים שלו נושאים תרמילים ארוכים. לא בטוחים שזה חרדל? לחצו על התרמיל והוא ייפתח לשניים. חלצו מתוכו זרע אחד ונגסו בו. חריף? זה חרדל!
קרדריה מצויה – זה הפרח הלבן ששייך למשפחת הסוככים אבל הוא מבולגן וחסר חן (לטעמי). בחורף הוא ממלא את צידי הדרכים והמדרכות, והמסודרים שבכם עוקרים אותו מהגינות… עכשיו מה שנשאר הוא גבעול יבש בגובה 30-40 סנטימטרים שעליו נישא זר נחמד של פירות יבשים קטנטנים, עגולים עם "אנטנה" קצרה בראשם. יכולים לתת מילוי נחמד לזר של צמחים יבשים.