אגוז מלך

SONY DSC

אגוז המלך, כשמו, הוא עץ מלכותי - גבוה ורחב, בעל עלים גדולים וצפופים. האגוזים עצמם מתחבאים בתוך "בתי גלעין" דומים לתפוחים, ובסתיו הם מבשילים.

ליד המכולת שלנו צומח עץ. מרוב הרגל, תושבי המקום שעוברים לידו כמעט ולא מבחינים במלך העצים שניצב שם. עץ גבוה ורחב צמרת, בעל עלים גדולים וצפופים, שבעוד חודש חודשיים ירפדו את המדרגות והדשא במרבד עלי שלכת.

אולי מי שנתן לו את השם "אגוז מלך" לא התכוון לכך, אבל זהו עץ ממש מלכותי. יש לו גזע קצר ונוף רחב וגבוה, שיכול להגיע לגובה של עשר קומות (35 מטר). ככל שהעץ בוגר יותר הוא גם גבוה וגם בעל גזע רחב (עד 2 מטר קוטר. קוטר, לא היקף!)

אם כבר גזע, התבוננו בו: לא סתם גזע חלק ומשעמם. צבעו אפור אבל הוא חרוץ (בעל חריצים) בצורה שמעניקה לו מראה מפוספס מעניין. העלים גדולים ויש להם ריח אופייני (נעים, לטעמי).

בעונת הפריחה צומחים על העץ ”פרחים“ קלאסיים להאבקה על ידי רוח (כמו פרחי החרוב והדולב שתיארנו בעבר): הפריחה הזכרית נראית כמו שרשרת של עגילים, שהם כמעט רק אבקנים, ללא עלי כותרת. גם הפרחים הנקביים לא מושכים תשומת לב.

פרח זכרי של אגוז מלך
פרח זכרי של אגוז מלך. מקור: ויקיפדיה

למה נזכרתי באגוז עכשיו? מפני שבימים אלה מתחילה נשירה של פירות מהעץ אל המדרגות והדשא. אם למשמע המילה "פירות" אתם רצים אל הדשא למצוא אגוזים, כנראה לא תמצאו. כן תמצאו על העץ פירות ירוקים, שדי מזכירים תפוחים.

פירות של אגוז מלך
פירות של אגוז מלך. צילום: George Chernilevsky, ויקיפדיה

אז איפה האגוז של עץ האגוז? הפרי התפוחי הזה נקרא "בית גלעין". ה"גלעין" הוא האגוז המוכר. הפרי הוא קליפה דקה ירוקה, שבהמשך תתייבש, תשחים, תיפתח לארבע חלקים וסוף סוף יתגלה האגוז. רוב האגוזים נשארים על העץ עד שהפרי מתייבש ונפתח. אז הם נושרים על האדמה, וניתן לאסוף אותם ללא מאמץ.

אגוז מלך בתוך בית גלעין
אגוז בתוך בית גלעין. צילום: Böhringer Friedrich, ויקיפדיה

הסגולות הבריאותיות של אגוז המלך ידועות. מה שמעניין הוא שיש ערך רפואי גם לעלים. כמו הרבה דברים "בריאותיים", העלים מכילים חומרים רבי השפעה. במקרה שלנו – מונעי נביטה. כך מחסל האגוז את יריביו עוד לפני שהתחילו לצמוח. גם לקליפות יש ערך רפואי. הקליפות (וגם האגוזים עצמם) מכילים חומרי הדברה כנגד מזיקים.

הידעתם? עצי אגוז המלך הבולטים ביותר בישראל מצויים במטעים בהר חברון! זה לא בהכרח מפני שהר חברון הוא המקום המתאים ביותר, אלא דווקא מפני שהחקלאים פיתחו זן שמתאים בדיוק לקרקעות הגיריות שיש כאן.

הגנן המיתולוגי שהחליט לטעת את עץ האגוז בדשא שליד המכולת עשה בחירה מעולה. המוצא של אגוז המלך הוא מאזורים גבוהים באסיה, וככל הנראה הגיע לכאן יחד עם אלכסנדר הגדול, במאה הרביעית לפני הספירה. חורף קר ואדמה עמוקה מתאימים לו בדיוק. האגוז זקוק להשקיה רבה, והוא מקבל אותה תודות למיקומו בדשא שאותו משקים בקביעות.

ובערב ראש השנה נלמד מוסר מעץ האגוז, כמו שאמרו חכמינו (בשיר השירים רבא ו' י"ז): "מה הנטיעות הללו, אם אתה מכסה שרשיהן בשעת נטיעתן הן מצליחות ואם לא אין הן מצליחות, אבל האגוז הזה אם אתה מכסה שרשיו בעת נטיעתו אינו מצליח, כך ישראל, מכסה פשעיו לא יצליח". ההגיון הבוטני בדבריהם הוא שהשורשים של עץ האגוז פגיעים למזיקים ולחרקים שנוברים בהם. החקלאים השאירו את השורשים העליונים גלויים כדי שיוכלו לראות ולהשמיד את המזיקים. כמו שאומרים בלשון המשל המקובל: אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר….

וברוח חג הסוכות הממשמש ובא: "שיעור האתרוג הקטן – רבי מאיר אומר כאגוז…" (משנה, סוכה ג' ז'). כמו הזית והביצה, גם אגוז שימש כיחידה לאומדן גודל.