מזג האוויר המתעתע לא ישנה את העובדה שהאביב הסתיים והקיץ מגיע. השם "קיץ" כולל בתוכו את ה"קץ" – רמז לכך שמדובר ברבעון האחרון של השנה, המתרחקת מהגשם ומתקדמת אל היובש. אבל המילה קיץ מזכירה מילה נוספת בעלת שורש דומה: קוץ.
ואכן, עם בוא הקיץ הצמחיה הבולטת בשדות מורכבת ממגוון קוצים. חלקם יבשים, אחרים בשלבי התייבשות, ויש גם כאלה שהם "ירוקים" (המרכאות נועדו להבהיר שזה בדרך כלל ירוק די סמלי, יותר דומה לאפור) ואפילו פורחים לאורך הקיץ. ייתכן שהשם קוץ קשור לקיץ, אבל אולי השורש המשותף "קץ" מתכוון לכך שקוץ הוא קיצו הדוקרני של העלה או גביע הפרח.
מדוע רבים מצמחי הקיץ הם קוצניים?
קוצים לא שייכים רק לקיץ. קיימים עשרות מיני צמחים שיש בהם עוקצים – בקצות העלים, על הגבעול, בשולי גביע הפריחה או אולי בכולם גם יחד. לרוב הצמחים בעלי הקוצים יש שמות ידועים. ויש קבוצה אחת של צמחים קוצניים שאנחנו רגילים לכנות בשם הכולל: קוצים. בדרך כלל אלו צמחים ממשפחת המורכבים, חד שנתיים בעיקר.
הם מתחילים את חייהם בחורף כצמחים ירוקים – קוצניים אבל רכים, ורק כאשר מזג האוויר מתחיל להתייבש, הם מתקשחים והופכים לאכזריים. לקראת סוף החורף מתנשאים עמודי הפריחה הקשיחים של הבולטים מביניהם: החוח, הקינרס, הברקן והגדילן לגובה רב, וגם הקוצים שלהם מכאיבים הרבה יותר משהיו בתחילת העונה.
מה התועלת בקוצים?
יש צמחים שבהם הקוץ הוא מבנה נפרד ויחודי. אם תתבוננו בעלה קוצני של צמח קוצני ממשפחת המורכבים תבחינו שה"קוץ" הוא בדרך כלל לא מבנה נפרד, אלא המשך נוקשה של עורק בעלה. העורק כאילו נמשך אל מחוץ לשטח העלה ומתקשח לקוץ.
רק חלקים ירוקים מייצרים לצמח את מזונו בתהליך הפוטוסינתזה. החלקים הירוקים האלה הם בדרך כלל העלים. גם צמחי קיץ צריכים לייצר מזון בתהליך הפוטוסינזה, ולכן גם הם זקוקים לחלקים ירוקים. הדימוי של "עלה" שיש לנו הוא עלה רחב ושטוח, ואכן לצמחי הקוץ החורפיים יש עלים רחבים, והקוצים בקצותיהם. עלים כאלה מתייבשים בקלות, כמו כביסה רטובת שנפרשת בשמש.
צמחי הקיץ לא יכולים להרשות לעצמם לאבד מים, ולכן לצמחים שנכנסים לקיץ יש בדרך כלל עלים צרים עד צרים מאד. מכיוון שבכל אונה בעלה יש עורק, וכל עורק הופך לקוץ, בעצם כל אונה בעלה היא קוץ. הקוצים הם צרים ועבים. צורה כזאת (צר ועבה) מקטינה את החשיפה לסביבה ובכך מצטמצם איבוד המים לסביבה בעונה שקשה להשיג בה מים. דמיינו עכשיו ערימת כביסה רטובה מגולגלת לגליל צר. האם גם היא תתייבש במהרה?
קוצי מגן
אז חסכנו מים, אבל זו לא התועלת היחידה שיש לצמח מכך שיש לו קוצים. התועלת העיקרית אולי היא הגנה מבעלי חיים – שלא יאכלו אותו. זו אמנם לא הגנה מלאה, ויש בעלי חיים שמסוגלים ללעוס קוצים מבלי להינזק, ובכל זאת ניתן לראות משטחי ענק של צמחי קוצים שכבשים, פרות ושאר אוכלי עשב מוותרים על התענוג ופוסחים עליהם.
הגנה מיוחדת מלהיאכל נדרשת במיוחד לצמחים שהם ירוקים גם בקיץ. באין עשבים אחרים בסביבה הגיוני שבעלי חיים ירצו לאכול אותם , ובאמת רוב הצמחים השורדים שמגיעים אל עונת הקיץ הם צמחי קוצים.
בשיר "ירדה השבת" של דוד זהבי מופיעה השורה: "ויהי הדרדר לשרביט של מלכות". הצללית של ראש הקוץ אכן מזכירה ראש של שרבט מלכותי. לא רק הדרדר. אצל רבים ממיני הקוצים החלק המרשים ביותר בקוציו הוא התפרחת –צרור פרחים שעטוף בזר קוצני. גם אחרי שהפרחים כבר הפכו לזרעים העטיף הקוצני נשאר. ההיגיון ההישרדותי מובן – הכי חשוב לשמור על איברי הרביה של הצמח, שלא ייאכלו על ידי בעלי חיים.
ממה עשוי קוץ?
בואו נשבור גבעול קשיח של קוץ יבש. בדרך כלל נגלה שהוא חלול, חלקו החיצוני אפור וקשיח ותוכו מצופה בשכבת שערות, כמו שמיכות הצמר של ימי אנו באנו, וצבען לבן-אפור. החומר שבונה את הגבעולים נקרא ליגנין. ליגנין יוצר את הקשיחות והיובש האופיינית לדגנים, לקוצים ולגזעים וענפים של עצים ושיחים. צמח שאין בו ליגנין קורס ונרקב לאחר מותו. צמח בעל ליגנין ימות זקוף.
למה יש צמחים שאין להם ליגנין וצמחים אחרים שיש להם? העובדה שרבים מהצמחים "מוותרים" על ייצור ליגנין רומזת לנו שזה עסק יקר. לא בכסף, כמובן, אלא בעבודה (אנרגיה) וחומרים. עבודה וחומרים שהצמח היה יכול אולי להשקיע בצורכים אחרים שלו, כמו צמיחה, פריחה וייצור זרעים. ה"בחירה" של צמח להשקיע בהתקשחות מלמדת שיש לה חשיבות הישרדותית.
בין יצורים בטבע מקיימת תחרות תמידית, תחרות קשוחה. לא על מדליה אל על עצם הקיום. צמחים מתחרים על משאבים שונים: על חלקת האדמה, על הגישה לאור שמש, ובעיקר על שירותי האבקה לפרחים שלהם. אנחנו אוהבים לחשוב שפרחים גדולים וצבעוניים נועדו להנות אותנו. זו הסתכלות קצת צרה. ברור שצמחים דואגים קודם כל לעצמם, והגודל והצבעוניות נועדו למשוך את תשומת הלב של החרקים, כדי שיבואו להאביק דווקא את מין הפרח הזה ולא מין אחר, פחות מושך.
במקום להתמודד בתחרות מול המוני פרחים אחרים, לצמחי הקיץ יש דרך אחרת: למה להתחרות על המקום הראשון, אם אפשר להיות המתחרה היחיד? לפרוח בעונה בה אין מתמודדים אחרים. בעונת הקיץ בארץ ישראל מגוון הפרחים קטן, מה שאומר שהתחרות על מאביקים קטנה, וזו סיבה מצויינת עבור חלק ממיני הקוצים להמשיך לפרוח גם לתוך הקיץ. האתגר הוא להישאר בחיים בעונה יבשה. לשם כך נחוצים הקוצים עם כל התועלות שהזכרנו קודם.
אז מה יש לנו? צמחי קוץ קיציים חיים ופורחים, ולצדם צמחי קוץ אביביים שסיימו את תפקידם אבל תודות לליגנין הבונה אותם ניצבים זקופים ומעצבים נוף של שרביטי מלכות.
