החסידות חוזרות

מאז שהתחלתי לכתוב קבעתי כלל: להקדיש לכל צמח, בעל חיים או תופעת טבע מאמר אחד בלבד, ולא לחזור על אותו עניין פעמיים. רק החסידות מצליחות לצאת מהכלל הזה כל שנה מחדש. למה? ראשית מפני שנדידת החסידות היא תופעה כל כך עוצמתית ואי אפשר להתעלם ממנה. זה קורה בכל שנה ממש מעל ראשנו, ומי שמפספס מקבל מהשכנים תיעוד בוואטסאפ… שנית, מפני שנדידת הסתיו של החסידות נופלת על עונה "מתה" שבה קשה למצוא פריטים מעניינים לכתוב עליהם. הצמחים יבשים או סתם אפורים, בעלי החיים מסתתרים מהחום, ורק החסידות צובעות את שמינו ושדותינו בשחור לבן משובב נפש.

החסידות הקדימו השנה. בדרך כלל נראה אותן לקראת ראש השנה, או מה שנקרא בלעז סוף אוגוסט עד אמצע ספטמבר. השנה קיבלתי דיווחים על חסידות כבר בסביבות תשעה באב! זה מוזר, כי אם העולם מתחמם הייתי מצפה שהחסידות דווקא ישתקעו להן זמן ארוך יותר באירופה שאיננה מתקררת. בכל מקרה עושה רושם ששינויי האקלים מבלבלים את החסידות, ומעניין אילו שינויים נראה בשנים הבאות.

אז מה עדיין לא כתבנו בעבר על החסידה? כתבנו על תופעת הנדידה ועל אורח החיים של החסידה. כמעט לא עסקנו במאפיינים הגופניים המעניינים שלה.

ציפור היברידית

מי ש"תכנן" את החסידה היה צריך לשלב בין שני צרכים שלא בהכרח מסתדרים זה עם זה: הצורך לעוף אלפי קילומטרים פעמיים בשנה, והצורך לחיות על גבי הקרקע בקרבת מקורות מים במשך רוב ימות השנה. שילוב כזה בין צרכים שאינם תואמים עלול ליצור יצור פחות אצילי – ראו למשל את הילוכו המקרטע של העורב… החסידה דווקא בנויה יפה. יש לה רגליים ארוכות מאד שנועדו לאפשר לה ללכת במקווי מים רדודים וצוואר ארוך שמתחרה עם אורך הרגליים ומאפשר לה לאסוף את מזונה מהמים או מהעשב מבלי לכרוע ברך. חסידה לא רצה. היא הולכת לאט אבל בטוח.

ניתן לצפות בחסידות "רועות" בשטחים פתוחים ולחים כמו שדות מושקים. כתבנו "רועות", מפני שלהקת חסידות בשדה נראית כמו עדר כבשים מלכך עשב. אבל החסידות לא אוכלות עשב אלא מכרסמים, זוחלים וגם חרקים שחיים שם. אם אפשר, החסידות ישמחו לשוטט בגדות אגמים ובריכות, שם יוכלו לטייל במים תודות לרגלים הארוכות , ולצוד דגים ודו חיים.

מבנה הגוף הגדול של החסידה הופך אותה למעופפת מסורבלת. כשרואים חסידה מתרוממת אל האוויר זה נראה קשה. נחוצות כמה תנועות חזקות של הכנפיים כדי להרים את הגוף הגדול מהקרקע. הסירבול לא ניכר כאשר החסידה כבר הגיעה לרום השמים. שם היא דואה ונעזרת בזרמי אוויר חם. ניפנוף הכנפיים נועד להביא אותה לגובה השמים, שם תמצא את אותם זרמי אוויר.

אווירודינמיקה למתחילים: כולנו יודעים שמטוס מכנס את הגלגלים בזמן התעופה. בליטות בגוף הן לא אווירודינמיות ומפריעות לתעופה. מה עושה החסידה עם הרגליים הארוכות שלה, שלא יפריעו? היא מותחת את הצוואר לפנים ואת הרגליים לאחור, אל מעבר לזנב, והופכת את הגוף שלה למעין "חץ" ארוך בעל כנפיים.

קצת אווירודינמיקה למקדמים: לחסידה יש כנפיים ארוכות ורחבות יחסית, שנועדו ליצור עילוי ולספק גלישה יעילה למרחקים ארוכים. קצות הכנפיים לרוב מחודדות מעט, מה שמפחית את מערבולות האוויר ומשפר את הביצועים האווירודינמיים. מבנה הכנף תלוי במבנה העצמות, אבל גם במבנה של הנוצות.

נוצות התעופה

מצאתם פעם נוצה של חסידה? אם מצאתם וגם זיהיתם שזו נוצה של חסידה, זו הייתה כנראה אחת מנוצות התעופה הראשוניות – הנוצות הארוכות והחסונות בקצה הכנף. נוצות אלו מחוברות לעצמות ה"יד" של החסידה ואחראיות לייצר את מירב העילוי שחיוניים לשמירה על יציבות ושליטה בתנועת הציפור באוויר במהלך הטיסה. אבל יציבות זה לא הכל. צריכים גם לשלוט בכיוון באוויר, וזה תפקידן של נוצות התעופה המשניות והשלישוניות, שממוקמות קרוב ועוד יותר קרוב לגוף החסידה, מאחורי הנוצות הראשוניות, ותורמות להרמה ויציבות במהלך הטיסה, ובעיקר בכוונון עדין של תמרוני הציפור ושליטה בכיוונה.

אם מצאתם נוצה של חסידה, אין סיבה לדאוג. רוב הסיכויים שהנוצה לא נפלה בנסיבות קשות, אלא כחלק מהשרה מכוונת של נוצות ישנות לשם גידול נוצות חדשות. רוב הסיכויים שבידכם נוצה קצת פגומה. נוצה עובדת קשה, ועוברת שחיקה והתבלות. חידוש הנוצות מבטיח שהכנפיים יישארו במצב ומתאים לטיסה המאתגרת. ובין נשירה לנשירה החסידה מקדישה זמן רב לטיפול בנוצות שלה. כשאתם רואים חסידות רועות בשדה, שימו לב לתנועות הניקוי והיישור של הנוצות, שנועדו לשמור על האיכויות האווירודינמיות והשלמות המבנית שלהן.