עונת החרדונים

הימים מתחממים, וזה הזמן של החרדונים.

תסתכלו בתמונת החרדון הנהדרת שצילם בארי אברהמוב. התמונה מספרת את רוב הסיפור. שימו לב לרגלים הנאחזות בסלע. איזו התאמה מושלמת – אצבעות ארוכות וגמישות, ציפורניים ארוכות ומחודדות – כל מה שנחוץ בשביל לחיות את רוב חייך על הקירות המאונכים.

מטפס על הקירות

מי שקורא לו לטאה לא מאד רחוק מהמשפחה. גם משפחת החרדונים היא מין של לטאות, אבל יש להם מאפיינים מיוחדים משל עצמם. הבולט במיוחד הוא העובדה שהחרדונים מטפסים על קירות זקופים, ובתנוחת "עמידה" כשהרגליים צמודות לקיר והראש מכוון השמיימה, עושים שכיבות סמיכה…

איך מזהים חרדון?

שמו חרדון מצוי, והוא אכן מצוי ברוב האזורים והוא מהלטאות הגדולות בארץ. אורך הבוגר מראש ועד זנב הוא כשלושים סנטימטר. מבנה הגוף שלו לא חינני במיוחד. הוא רחב ונראה מחוספס. כמו כל קבוצת הזוחלים גם גופו של החרדון מכוסה קשקשים. אבל בעוד לרבים מהזוחלים יש קשקשים עדינים שנראים כמו עור מבריק, אלה של החרדון גדולים, עבים, גבשושיים וקוצניים.

מתחרדן בשמש

בדרך כלל החרדון מתמזג בסביבתו עם צבעי הסוואה תואמים. בבוקר ראיתם חרדון כהה ובצהרים באותו מקום ראיתם חרדון בהיר יותר? זה אותו חרדון! כמו כל הזוחלים לחרדון אין מערכת לחימום עצמי. מערכות בגוף צריכות חום כדי לפעול, ומכיוון שהחום הזה לא מגיע מבפנים (כמו אצלנו), הוא צריך להתחמם בשמש.

זה פירוש המילה "להתחרדן" – להתחמם בשמש כמו חרדון. אתם יודעים שעם חולצה כהה אתם מתחממים יותר מאשר עם חולצה בהירה. גם עורו של החרדון יודע זאת, ולכן בבוקר כשהשמש עדיין "חלשה", הוא "לובש" חולצת קשקשים כהה. כשהשמש עולה בשמיים ונעשה חם יותר, הקשקשים נעשים בהירים יותר. להתחמם, לא להתבשל!

החרדון שלכם לא שינה צבע לאורך היום? אם כך זה זכר בוגר, שמוכן לסבול את החום כדי למשוך עוד קצת תשומת לב. החרדון מהתמונה הראשונה בפוסט הזה מתהדר ב“סימון כבישים“ צהוב על הגב. גם זו דרך להתבלט. על המטרות נדבר אחר כך.

איפה היו החרדונים בחורף? כנראה נמנמו באיזו גומה או מחילה באדמה. שמש החורף לא מספיקה כדי להעניק לדמו של החרדון חום מספיק לפעילות, והפתרון הוא לפרוש מהמשחק עד יעבור זעם.

תקשורת חרדונית

לחרדון יש צבעי הסוואה, וזה נפלא כשאתה רוצה שלא יבחינו בך. בעל צבעי הסוואה ששוכב ללא תנועה מתמזג בסביבה ולא מבחינים בו. אבל יש מטרות שבשבילן נחוץ להתבלט. בעיקר כדי למשוך תשומת לב של נקבה מתאימה, וגם כדי להכריז על טריטוריה. יידע כל זכר – שטח זה שלי הוא! אין כניסה!

לעתים קרובות נראה חרדונים זכרים במרומי הגג או בראש סלע או עמוד – נקודת תצפית שנועדה לחשוף פולשים, וגם מקום שבו ייראה היטב.

"שכיבות הסמיכה" שהוא עושה נועדו לתגבור הנראות. הסוואה מרדימה את החושים אבל תנועה מעוררת תשומת לב. לנוכח איומי פלישה החרדון יוסיף נפנופי זנב, ואם זה לא יספיק הוא ירדוף אחרי הפולש, ינגח בו וגם ינשוך. אגב, רק הזכרים שומרים טריטוריה ורק כדי להרחיק זכרים בוגרים. בטריטוריה של הזכר חי ה"שבט" שלו: מספר נקבות וכמה צעירים.

מצאתם חרדון? השאירו אותו בטבע

מצאתי אתרים שמלמדים איך לגדל חרדונים בבית. בבקשה אל תעשו את זה. תנו לחיות לחיות בטבע! אם בכל זאת תנסו לצוד חרדון, תופתעו לגלות שהוא רץ מהר, ועל שתי רגליים! (אתם מכירים את זה מהסרטים, אבל מבין זוחלי ארצנו רק החרדון מסוגל לרוץ על שני רגליים).

הצלחתם ללכוד אותו? צפו פגיעה. החרדון אינו ארסי אבל יש לו ניבים חזקים ונשיכתו כואבת! ואנא, אל תתפסו בזנב! אם מישהו אוחז בזנבו, החרדון יכול מרצונו להשאיר אותו בידי הצייד ולברוח בלעדיו. אולי אתם מכירים את התופעה מלטאות ושממיות. הזנב "נתיק", ובעלי ניסיון עם שממיות רגילים שהניתוק מתרחש במפתיע ובמהירות. לא אצל החרדון. זנב החרדון מתנתק בקושי. תפסתם בזנב והוא ניתק? לא נעים, לא אסון. כמו אצל לטאות ושממיות – אם הזנב ניתק, יצמח אחר במקומו. אפשר לזהות חרדון שהצמיח זנב חדש, מפני שצבע הזנב החדש שונה מעט מצבע שאר הגוף.

איך נוצרים חרדונים?

נקבת החרדון מטילה 6-13 ביצים בגומה באדמה לחה. הביצים מושארות ללא שמירה או טיפול. הנקבה לא דוגרת על הביצים ולכן הביצים תלויות בחום הסביבה כדי להתפתח.

בשנים שבהן מזג האוויר משתגע, כנראה יידרשו יותר מהחודשיים הרגילים עד הבקיעה. בסוף בוקעים חרדונים פיצפונים, חמודים ומפותחים לגמרי. כאלה שלא צריכים את אמא שתדאג להם. והיא לא תדאג, כי היא לא… אמנם הם יכולים לספק את צרכיהם בעצמם, אבל גם יותר חשופים לסכנות. רובם ייטרפו לפני שיגיעו לגיל שנה, ורק מעטים יגיעו לגיל שנתיים, גל הבגרות המינית.

מה חרדונים אוכלים? ומי אוכל אותם?

חרדונים אוכלים כמעט כל דבר שהוא בגודל מתאים: בתפריט ה"בשרי" חרקים ושאר פרוקי רגליים (יצורים קטנים שיש להם יותר משש רגליים) ובתפריט החלבי פרחים ועלים.

מי אוכל חרדונים? כשהם קטנים יש להם אוייבים רבים. כשהם גדולים יותר נשארים בעיקר העופות הדורסים, ובמיוחד בז מצוי. חרדון שלא נטרף יכול להגיע לגיל המופלג של 6 שנים.