חשופית

אנחנו נתקלים בהן כשהן יוצאות לטיול לילה חורפי. אם אנחנו לא נתקלים בהן, אנחנו דורכים עליהן… איכס…

נעים להכיר: חשופית צהובה. קרובת משפחה של השבלול.

קרובת משפחה של השבלול

כמו השבלול, גם החשופית היא רכיכה הנושמת אוויר. כמו השבלול, יש לה קונכיה.

מה??? כן! יש לה קונכיה, אבל היא גם זעירה וגם מסתתרת מתחת לעור. כלומר קונכיה חסרת תועלת, שרק נועדה להוכיח את הקשר המשפחתי לשבלולים…. ולאחר שהקשר הוכח, מתהלכת החשופית שלנו חשופה 24 שעות ביממה.

באנגליה מכנים אותה ”חשופית המרתפים“, ואם אתם לא מבינים לבד, עוד רגע נסביר למה. אבל לפני כן חשוב לספר שיש חשופיות גם בים, והן בדרך כלל יצורים צבעוניים ורבי הוד. לא כך החשופית הצהובה שלנו, שיש לה צבעי הסוואה בוציים למדי.

המחושים של החשופית

אז מה יש לנו: שבלול עירום בלי קונכיה, עם שני זוגות מחושים: זוג אחורי שיוצא מהחלק העליון של הראש, מזדקר קדימה ובקצהו עיניים. אלה הם מחושים אופטיים, קולטים את הסביבה למרחק אבל רק בתחושת אור וחושך.

הזוג התחתון הוא מחושי הפה, שמזכירים קצת שפם המשתלשל למטה. אלה חיישנים קצרי טווח אבל עוצמתיים ורגישים לזיהוי ריחות. שני סוגי המחושים יכולים להתארך ולהתקצר וגם להתרחב לפי הצורך. ואם חשופיות מאבדת מחוש באיזו תאונה. אל דאגה! מחוש שאבד עקב תאונה או טריפה יצמח מעצמו מחדש!

השביל הרטוב

החשופית מפרישה מין ריר דביק, שמשאיר שבילים נוצצים בכל מקום שהחשופית הלכה בו. זה לא ונדליזם ולא ציורי רחוב. החשופית היא ”רגל יחפה“ עם עור דק ועדין. שכבת הריר של החשופית מקטינה את החיכוך עם האדמה ומה שעליה, ובכך עוזרת לחשופית לנוע מבלי להיפצע. מאותה סיבה חשופיות אוהבות להסתובב על צמחים דווקא כשהם רטובים מטל.

לחשופיות ושבלולים אחרים יש שני סוגים של ריר – דליל ומימי או צמיגי ודביק. שילוב של שני סוגי הריר מאפשר לחשופית להתהלך על משטחים חלקים, וכן על משטחים מחוספסים, בלא שתיפגע. צפו בחשופית כשהיא הולכת. תראו כאילו מין "גל" עובר בחלק התחתון של הגוף (המכונה "סוליה") – תנועה אטית, שמאפשרת את ההתקדמות.

איפה חשופיות גרות?

כמו שאר החלזונות, גם החשופיות הן דו מיניות, כלומר כל חשופית היא גם זכר וגם נקבה. נוח מאד… אחרי מציאת בנבת זוג , כל אחד/ת מבניבנות הזוג יטילו ביצים. מקום ההטלה יהיה בסביבה לחה במיוחד. למשל מרתף (כאן נחשף מקור השם הבריטי…) או מתחת ליסודות בית, בגינה או מתחת לאבן. לאחר שהצאצאים יבקעו, הם יבחרו לגור בדיוק במקומות לחים כאלה, ולצאת משם רק בלילות (החשופית שבתמונה צולמה בלילה, והתאורה היא מהמבזק של המצלמה).

גוף החשופית אינו מכיל שום עצמות, וכך יוצא שרוב גופה הוא… מים. זו סיבה טובה לכך שהחשופיות לא יוצאות מחוריהן בקיץ, וגם בחורף הן פעילות רק כשהאוויר לח מאוד. אגב, בצד החולשה הזו, החשופית מסוגלת לשרוד גם לאחר שאיבדה 30% ממשקל המים בגופה, כלומר בעצם כמעט 30% ממשקל גופה.

מלח מים

ועכשיו לשאלה המותחת במיוחד: איך חשופית "נמסה" כששמים עליה מלח?

כמו כל יצור חי, גם גוף החשופית בנוי מתאים, ולתאים יש קרום חיצוני – עטיפה שהיא בררנית, כלומר מאפשרת רק לחומרים מסויימים לחדור דרכה ולהיכנס ולחומרים אחרים לצאת. מולקולות המים קטנות מספיק ויכולות להיכנס ולצאת מהתא בקלות. חלקיקי המלח, לעומת זאת, גדולים יותר ולא תמיד יכולים לחצות את הקרום.

כאשר החשופית נחשפת לתמיסת מלח, מתרחש תהליך של "השוואת ריכוזים": המים עוברים מהמקום שבו ריכוז המלחים נמוך למקום שבו ריכוז המלחים יותר גבוה – תופעה שנקראת אוסמוזה. המים יוצאים מגוף החשופית כאילו על מנת לדלל את תמיסת המלח. אם יש מספיק מלח בצד החיצוני (המלוח), כמעט כל המים יצאו מגוף החשופית. לא נכון לומר שהגוף שלה נמס, אבל תכלס, מכיוון שרוב הגוף הוא מים ורוב המים יוצאים מתוכו, הגוף פשוט נעלם!

האם חשופית מסוכנת?

מידע רב על חשופיות מצאתי באתרים של חברות הדברה. חבל. חשופיות לא מזיקות. מה שכן, קורה שהן זוחלות במערכת הביוב, ואתם מוצאים אותן מטיילות בשירותים או במקלחת. במקום לטאטא אותן החוצה אנשים מעדיפים לקרוא למדביר. נו, טוב… אם אתם במקרה מגדלים תפוחי אדמה או מחזיקים גן ירק משמעותי, אולי בכל זאת חשופיות גורמות נזק ליבולים שלכם. מצד שני, נכון שהחשופיות צמחוניות, אבל בדרך כלל הן אוכלות בעיקר פטריות, אצות, ורקבובית צמחית.

לחשופיות, כמו לשבלולים וחלזונות אחרים, יש תפקיד חשוב במארג המזון בטבע. ראשית, הם שייכים לקבוצת ה"מפרקים" – עובדי הניקיון של הטבע שאוכלים חומר ש"מת", ועל ידי כך ממחזרים אותו. שנית, הם גם משמשים מזון למגוון בעלי חיים קטנים מכל הסוגים – עופות, זוחלים ויונקים.

אם חפצי חיים אנחנו, לא כדאי שנדביר (או "נמוסס") יצורים שהטבע צריך. הטבע צריך אותם, ואנחנו צריכים את הטבע כדי להתקיים על פני האדמה.