מיינה מצויה (מיינה הודית)

צילום Dr. Raju Kasambe, ויקימדיה

מיינה מצויה היא ציפור יפה, והשריקות שלה מוזיקליות ונעימות. אבל בארץ המיינה היא מין פולש, שמזיק לציפורים המקומיות.

בספרי הטבע של ילדותי וגם של ילדיי כיכבו דרור, בולבול, שחרור, פשוש וחוחית. החוחיות נעלמו מזמן בגלל צייד לא חוקי. כל השאר היו כאן בשפע רב עד לפני כעשור או שניים. ציפור אחת שלא מופיעה בספרי הטבע הישנים היא המיינה. ולא בגלל רשלנות של הכותבים.

רוצחת סדרתית

לפני כמה שנים אחד מנכדיי מצא בגינה גוזל של מיינה. גוזלים הם יצורים חסרי אונים ומעוררי רחמים, והנכד כמובן רצה לגדל אותו. הבטחתי לו שאני אטפל בגוזל. היה לי די ברור שהוא לא ישרוד והנחתי שאני אתמודד עם המוות הזה טוב יותר מהילד הקטן. ואז הייתי צריכה לנסוע, לכן שאלתי בקבוצה מי מוכן לשמרטף גוזל של מיינה. לא התפלאתי שלא היו מתנדבים, אבל רציתי לספר לכם על תגובה אחת שהייתה מבהילה בתוקפנותה, כאילו ביקשתי מתנדב שיסתיר פושע נמלט….

השם מיינה מעורר תגובות כאלה אצל אנשים. זו ציפור פולשת, משתלטת על טריטוריות, גוזלת שטחי קינון, אחראית להיעלמות של ציפורים אחרות. רוצחת סדרתית!

גוזלים של מיינה מצויה
גוזלים של מיינה. צילום: Dharani Prakash, ויקימדיה

ציפור פולשת

נא להכיר: מַיְנָה מצויה או מיינה הודית. עד לפני שלושים שנה המיינה לא הייתה ידועה בארץ, פרט למי שהתעניין בציפורים טרופיות מדרום אסיה, או אולי למי שקנה אותה באופן לא חוקי לגידול בביתו. כי צריכים להודות שהמיינה היא ציפור יפה, זמרת מוכשרת ומאד חכמה. יופי של ציפור לגדל בבית.

הבעיה היא שמספיק שמיינות בודדות ישתחררו לטבע – יברחו או ישוחררו, על מנת שיתנחלו בכל חלקה טובה. וזה מה שקרה בארצות רבות בעולם, וגם אצלנו. כך הצטרפה המיינה למינים הפולשים. בארצנו יש מאות מינים פולשים, בעיקר צמחים וחרקים, אבל גם בעלי חיים גדולים יותר.

זמרת יפה וחכמה

נפתח בשבח. תצפית ללא דעות קדומות בלהקת מיינות יכולה לספק שעות של עניין והנאה. כמו שאמרנו, היא ציפור די יפה, זמרת וחכמה.

יפה: בנוסף לאפור והשחור הרגילים, יש למיינה כמה אזורים כתומים: המקור ואזור של עור חשוף, שנמשך מן המקור ועד לאחורי העין. וכמובן: "משקפיים" כתומים סביב העיניים. בכנף השחורה יש כתם "חלון" לבן, שקל להבחין בו בשעת מעוף. בדרך כלל נמצא את המיינות בלהקה על הקרקע. בערב המיינות לנות במשותף, ולקראת השקיעה ניתן לראות רבות מהן במעוף משותף.

מיינה מצויה
מיינה מצויה. צילום: Koshy Koshy, פליקר

זמרת: לא פעם אני יוצאת החוצה לחפש את הציפורים המעניינות ששרות בגינה, ובכל פעם מתאכזבת לגלות שכל המגוון הזה הוא מיינה אחת בלבד. השירה של המיינה כוללת קטעי שריקה מוזיקליים שחוזרים על עצמם, עם הרבה גלישות לחיקויים של ציפורים אחרות.

חכמה: כבר דיברנו על כשרון החיקוי, אבל בזה לא מסתיימת החוכמה. המיינה לומדת מטעויות ומהצלחות ומשפרת כל הזמן את תנאי החיים שלה. היא יצור חברתי ומה שלא מצליח בבודדת הופך לאתגר קבוצתי.

מיינה שרה על גג
מיינה שרה. צילום: אילן קוסטיקה, ויקימדיה

אז איפה הבעיה?

לכל אזור על פני כדור הארץ יש מגוון ביולוגי שהסתגל אליו במשך אלפי שנים. בתהליכים מורכבים מאד נוצר מאזן ביולוגי, שמאפשר לכל אחד מהיצורים הללו להתקיים יחד עם היצורים האחרים. טורפים ונטרפים חיים יחד. אמנם השועל טורף, אבל "כוחות השוק" יוצרים איזון עדין שמשאיר מספיק ארנבות בסביבה. וזוהי רק דוגמה.

אבל מה קורה כשנכנס לתמונה יצור חדש, שלא משחק לפי החוקים ההיסטוריים של הסביבה?

המיינה אוהבת את סביבת בני האדם. כל זבל שאתם זורקים על האדמה – היא תאכל. ואם הסביבה נקייה היא תמצא בטבע פירות, חרקים, זוחלים וביצים. כל אלה שימשו מזון ליצורים אחרים בצורה מאוזנת. כניסת המיינה לתמונה מקטינה את המלאי, ובכך פוגעת גם בכמות הנטרפים אבל גם באוצר המזון של הטורפים. ונניח שאיזו ציפור אחרת מצאה משהו טוב לאכול? כמו שאמרנו קודם, המיינה חכמה, וכשהיא רואה מזון נחשק אצל ציפור אחרת, היא עשוייה לארגן את החבר'ה למרדף אלים עד שהמסכן יוותר על מזונו.

מזון הוא לא הדבר היחיד. המיינה מקננת במגוון חורים – בעצים, בעמודים ובגגות. לא מפריע לה לפלוש לאתר קינון של מישהו אחר… כמות החורים מוגבלת, וכזוג מיינות משתלט על חור, לזוג של נקרים, ירגזים, שעירים (מין ינשוף זעיר) או דרורים אין מקום לקנן בו. כלומר המיינה תצליח להתרבות, ואילו הירגזי – לא יוכל להקים משפחה. המיינה מאריכה ימים ומקננת באותו מקום שנה אחרי שנה, כך שהנזק מצטבר.

גם החקלאים סובלים, מפני שהמיינות אוהבות פירות וכשהן מוצאות מטע או כרם הן קוראות לכל החבורה לבוא וליהנות.

מיינה מקננת בתוך חור בעץ
המיינה מקננת בחורים קטנים, ותופסת מקום לציפורים אחרות. צילום: J.M.Garg, ויקימדיה

המאבק במיינות

אם אתם מהמתבוננים, אולי הבחנתם שגודל אוכלוסיית המיינות איננו קבוע. לפעמים אנחנו רואים אותן בעשרותיהן (ויותר) ולפעמים רק פה ושם. זה לא קורה כחלק מתהליך של איזון טבעי אלא כתוצאה מהתערבות מכוונת. רשות הטבע והגנים מנסה להחזיר את השד לבקבוק ומעודדת צייד מיינות ללא הגבלה (לא לך חמודי! רק לציידים בעלי רשיון מתאים).

השורה התחתונה: אני אוהבת לראות ולשמוע מיינות. אני גם מצטערת על היעלמותן של ציפורים אחרות. מה דעתכם: האם נוכל לנצח את התהליכים הטבעיים? והאם יהיה זה פשע לגדל גוזל מיינה שנפל מהקן?