אלון תבור

הברקה גינונית ביישוב שלנו הצמיחה ”גן בוטני“, שבו ניתן להכיר צמחים, שלא בהכרח רגילים לצמוח באזורנו. זאת הזדמנות להכיר את אלון התבור: אחד מעצי חורש-יער טבעי של ארץ ישראל.

נטיעת אלונים בסוסיא היא לא רק הברקה, אלא בעיקר אומץ לב. ישובים חדשים רוצים עצים מהירי צמיחה. עצי האלון הם סבלניים וצומחים בנחת. אלוני התבור צומחים לא רק בתבור, אלא ברוב חלקי הארץ, אבל ספר המדבר איננו הסביבה הטבעית שלהם. ובכל זאת, בסוסיא תוכלו למצוא אלונים רבים בחלק הצפוני של רחוב הפסיפס.

בתנ“ך מוזכרים עצי אלון בעיקר כמקומות שבהם (תחתם) התקיימה עבודה זרה. ייתכן שגם שמו רומז לקשר ”א-לוהי“. אלון התבור במיטבו הוא בהחלט עץ מרשים שנושא ב“כבוד“ את הדימוי האלילי: אלון התבור יכול להגיע לגובה של עשרה מטרים ויותר, וגזעו – להיקף של 6 מטרים. האלונים ביישוב שלנו עדיין צעירים, בני פחות מ-20 שנה, ובהתאם לכך הגודל שלהם. אבל סבלנות… בגליל התחתון נמצא אלון תבור אחד שגילו יותר מ-500 שנה!

איך מזהים אלון תבור?

מיני האלונים בעולם דומים זה לזה, מתקיימות בטבע הכלאות טבעיות רבות ולכן לא קל לזהות את מין העץ.
עם זאת, לאלון התבור יש סימני זיהוי מאד ברורים: הקליפה של הענפים והגזע היא קשה ויש בה חריצים עמוקים. העלים קשים, ומשמיעים צליל ”תיק“ כששוברים אותם. קטפו עלה אחד, לטפו אותו: הצד העליון של העלה חלק ומבריק. הצד התחתון בהיר יותר וצמרירי, או בשפת הבוטנאים: לביד. לעלה יש שפה משוננת, כמו סכין. ”נסרו“ בו את כף היד, שברו אותו והקשיבו ל“תיק“.

בלוטים וספלולים

אלון התבור הוא עץ נשיר, אבל השלכת שלו היא לא בסתיו, אלא די עמוק לתוך החורף. לכן הוא ירוק רוב ימות השנה. כמו כל עצי האלון יש לו פרי בעל צורה מיוחדת, שנקרא בלוט.

הבלוט מורכב משני חלקים: זרע גדול, חום ומבריק, והוא שוכן בתוך ספלול. הספלול כשמו כן הוא – מבנה מעוצה בצורת ספל. למינים שונים של עצי אלון יש צורות שונות של בלוטים וספלולים. על הספלול של אלון התבור יש בליטות קוצניות, כפופות לאחור, ולכן הפרי השלם מזכיר קיפוד חמוד. הפרי הבשל כולל בלוט גדול, באורך עד 5 סנטימטרים, והוא בולט מתוך הספלול בצורה ניכרת (מה שמסביר את שמו – "בלוט"). אצל אלון התבור יותר מחצי מהבלוט בולט החוצה.

אפשר לקטוף בלוט, להדביק לו זוג עיניים ולקבל בקלות פיסלון מתוק של קיפוד. אפשר במקום קיפוד ליצור אסקימוסי עם כובע פרווה ועוד ביד הדימיון.

בעבר צמחו באזורים שונים בארץ יערות של אלונים. כמעט כולם נכרתו, בעיקר לצורך ייצור פחמים ולהסקת תנורי הרכבות. הספרים מזכירים שימושים רפואיים לעלים ולפירות, אבל בהיעדר תפקיד רפואי מוכח, ותודות לחשמל ולחומרי בעירה אחרים, אולי נכדינו ונינינו שברחוב הפסיפס יוכלו לחיות ביער אלונים? הלוואי!

צלמו את העצים ושימרו את התמונות לצורך השוואה בעתיד. רק המחשבה על כך גורמת ללב להתרחב!