העגורים עפים אל הצפון הקריר

הדבר הראשון שתפס את האוזן היה הקריאות החזקות. קולות מן השמים. ומי שנשא עיניו למעלה ראה אותם – מרחוק, כמעט כמו תנועה של נקודות בשחקים.

אם זכיתם להביט בזמן נכון ראיתם את צורת החץ האופיינית לציפורים הנודדות.

העגורים התייאשו מהחורף שלנו ומתחילים קצת מוקדם מהרגיל את מסעם לארצות הקור. אגב, גם החסידות ממלאות עכשיו בהמוניהן את השמים בדרך לאירופה.

העגור האפור הוא עוף גדול, שמקנן בשטחי יער מוצפים. שטחים כאלה הוא מוצא בארצות הצפון, אבל בחורף ארצות אלה מכוסות בשלג, והעגורים, שהם בעיקר צמחונים לא מוצאים את המזון, שנטמן מתחת לשלג. לכן לקראת החורף העגורים עוזבים את הארצות הצפוניות ונודדים לארצות חמות מהודו ועד צפון אפריקה.

שינויי האקלים משפיעים על התפוצה שלהם ובשנים האחרונות חלקם מסתפקים בחורף שבארצות קרובות יותר בדרום אירופה.

ארץ ישראל משמשת גשר בין יבשות ורבות מהציפורים הנודדות עוברות בה. כך גם העגורים. לא כולם, רק אלה מהם שנודדים בחורף מרוסיה וסקנדינביה לצפון מזרח אפריקה, אתיופיה וסודן (ובקיץ נודדים חזרה).
בסתיו רובם רק חולפים בארצנו, אבל חלק מהם מוצאים כאן מקום נחמד לשהות בו לאורך כל החורף ולא ממשיכים הלאה. איפה? בשטח המוצף הכמעט יחיד שיש לנו – אגמון החולה, ובעוד מישורים שיש בהם שדות חקלאיים.

למה לנדוד בעצם?

תופעת הנדידה נראית לנו מוזרה, אבל בני אדם בתקופות קדומות נדדו (ראו אפילו את אבותינו מהתורה). כיום בני אדם מודרניים לא נודדים. כשהתנאים נעשים קשים האדם מייצר לעצמו אקלים נוח (בעזרת מזגן), אוגר מזון או קונה אותו. לבעלי חיים אין יכולת כזאת, ולכן בעלי חיים רבים נאלצים לנדוד.

העופות הם הנודדים האולטימטיביים. בעלי חיים שנודדים על פני האדמה נתקלים במכשולי השטח, ואילו מסלול במעוף ציפור לא צריך להתחשב בהם (זה לא כולל הרים גבוהים שחלק מהציפורים הנודדות מעדיפות לעקוף).

גם ציפורים קטנות נודדות, אבל קצת אחרת

חוקרים זיהו הבדל מרתק בהשוואה בין דפוס הנדידה של ציפורים קטנות (כמו הנחליאלי למשל) וציפורים גדולות. בדרך כלל הציפורים הקטנות בוחרות את המסלול הקצר ביותר, אפילו אם זה כרוך בימים של תעופה ללא מנוחה מעל הים. רובן לא עפות בלהקות, והן מעדיפות את שעות הלילה, שהן גם קרירות יותר וגם בטוחות יותר. לעומתן, עופות גדולים כמו עגורים וחסידות מאריכים את דרכם. הם עפים דווקא מעל היבשה ומעדיפים את שעות היום.

מה הקשר בין גודל לבין דפוסי נדידה? עוף גדול משקיע הרבה אנרגיה בתעופה, וכדי לחסוך באנרגיה העופות הגדולים נעזרים בזרמי אוויר חמים. אלה נוצרים בעיקר מעל היבשה, ובעיקר בשעות היום. מי הים קולטים חום בשעות היום ומשחררים אותו באיטיות בשעות הלילה. האדמה קולטת ופולטת חום במהירות רבה יותר, ולכן שינויי הטמפרטורה ביבשה גדולים יותר – וזה, נזכיר את הסברנו לתופעת הרוח – מה שגורם לזרמי האוויר המסייעים לתעופה.

רבים מנתיבי הנדידה נמצאים לאורך שרשרות הרים או קווי חוף, ומכיוון שאופי הרוחות משתנה בהתאם לעונה, יש עופות שנודדים בדרכם הלוך במסלול שונה מזה שבו יחזרו.

עם כל הלה לה להקה

המעוף בלהקה, ובמיוחד בצורת ה-V האופיינית מסייע להקטין את ההתנגדות של האוויר וחוסכת לכל פרט בלהקה עד 20% מהאנרגיה הנדרשת לתעופה. בגלל אותה סיבה, התעופה בלהקה מהירה יותר ממעוף סולו.

בשמי סוסיא עברה השבוע להקה גדולה וקולנית. קולם החזק של העגורים נשמע למרחוק גם באגמון החולה בשעת מנוחה וגם בתעופה. קולות חזקים בתעופה אופייניים לעגורים ולעופות נודדים אחרים. באמצעות הקולות חברי הלהקה שומרים על קשר ולכידות, ואלה הקולות שהסבו את תשומת לבנו אל להקת העגורים שעברה בשמי הישוב.