טיול בדרך החדשה מסביב לגבעת האלונים מגלה שטח של צמחיה דלילה ונמוכה. בשלב זה של החורף רוב הצמחים רק מתחילים להצמיח עלים וגבעולים. יוצאי הדופן היחידים הם צמחי העירית, שיש להם ציצת שורשים מעובים שמאפשרת להם לצלוח על חשבון מזון שאגרו בחורף שעבר.
עוד אחד שנעזר במאגרי השנה שעברה הוא הדודא הרפואי: חופן גדול של עלים גדולים וירוקים מאד, נמוך, עגלגל, וקצת מזכיר חסת גינה (לא מהודקת כמו חסה חסלט, אלא פרועה כמו חסה אמיתית…). מבט פנימה לתוך זר העלים מגלה עוד פלא: מקבץ של פרחים בצבע סגול מהמם, זר כלה סגול מוקף בעלים.
טוב, אז יש לי דודא לדודא. לא באמת! … רק לתפארת המליצה… דודא רפואי הוא לא צמח מומלץ לאכילה.
זה הסיפור: באופן כללי, כל צמח שלשמו נוסף התואר "רפואי", הוא כנראה לא מומלץ למאכל, בדיוק כשם שלא מומלץ להגיש סירופ אנטיביוטיקה כקינוח לארוחה. הדודא הוא בן למשפחת הסולניים. משפחה שרבים מהחברים בה הם רעילים ברמות שונות (אם כי יש בה גם צמחי מאכל רבים כמו עגבניות, פלפל וחצילים). לפני שנה כתבנו כאן גם על הדטורה – אחת מקרובי משפחתו של הדודא, שגם היא רעילה.
אנחנו מכירים את האירוע מהתורה שבו ראובן מציע לאימו דודאים שמצא בשדה. האמונה העממית מייחסת לדודא כוח רפואי בתחום הפוריות. ייתכן שזה מפני שיש לו שורש מעובה מפוצל שיכול להזכיר דמות אדם.
מוזר, אבל מתברר שהצמח גם מכיל כמויות זעירות של הורמונים אנושיים. אז אולי יש משהו באמונה העממית הזאת. מה שבטוח הוא שהאמונה הזאת לא מועילה לפוריות של הדודא עצמו. המאמינים בסגולותיו לפעמים עוקרים אותו לצורך שורשיו. אין לי מושג באיזו דרך משתמשים בהם.
פרחי הדודא
הדודא הוא רב שנתי. בימי הקיץ מסתתרים באדמה השורשים המעובים שלו , המרכזי בהם יכול להגיע לעומק של שני מטר! כמו אצל צמחי פקעת אחרים (כמו העירית שהוזכרה קודם), מאגר המזון החבוי בשורש מאפשר לו מייד אחרי הגשם להצמיח שושנת עלים עגולה ויפה, ובשיא החורף יוצאים הפרחים, לפני רוב הפרחים האחרים בשדות.
בצמח המצולם כאן נראית אחת הפריחות היפות ביותר האפשריות בדודא. לא תמיד יוצאים הרבה פרחים, ולא תמיד הצבע שלהם עז כל כך. הפרח עצמו יפהפה בפני עצמו, בצורת פעמון החתוך לחמש אונות עלי כותרת. הצבע כאמור סגול, עם מרכז צהוב-ירוק.
הדודאים נתנו ריחם
במקורותינו יש לדודאים איזכור מפורסם נוסף , שאפילו מנגינה יש לו: הדואים נתנו ריחם (שיר השירים). הרחתי את הפרחים. אין ריח. אבל בתחילת הקיץ יופיעו הפירות, שדומים לפירות של צמחים אחרים ממשפחת הסולניים. הם מזכירים קצת עגבניה קטנה מלאה זרעים שצבעה צהוב-כתום. לא יצא לי לראות ולהריח, אבל אומרים שלפרי הזה יש ריח משכר. ואמנם פרשנים אחדים אומרים שמה שראובן הביא לאמו הוא פירות של דודאים.
רעיל או מועיל?
הידעתם? כשהעגבניות הראשונות הגיעו לאירופה מאמריקה, היו רבים שסירבו לטעום מהן מחשד לרעילות. ובצדק, כמו שכתבנו בהתחלה. מדובר במשפחת הסולניים שיש בה גם צמחים רעילים ומסוכנים מאד.
אבל אני סומכת על ניסים קריספיל, שחיבר את סדרת הספרים "ילקוט הצמחים". במו עיני ראיתי אותו מתרועע עם פלאחים ערבים ושואב מהם מידע ממקור ראשון. ניסים מעיד שבימי קציר הרועים והפלאחים אוכלים בשמחה את הפירות של הדודא, וגם מעידים על סגולותיו לענייני כוח גברא ופוריות.
גילוי נאות: למרות שאני סומכת על העדות, לא נראה לי שאטעם את הפרי הזה. מפחיד. בפרט שהזרעים הרבים שהוא מכיל הם בוודאות רעילים.
והעלים? יש מקום לחשד שגם הם מסוכנים. היו מקרים של ילדים שטעמו מהעלים וסבלו מהרעלה. שימו לב, שלמרות הירוק המהמם הכבשים והעיזים שיוצאים למרעה מדלגים על העלים הגדולים והעסיסיים האלה. הם כנראה יודעים משהו שאנחנו לא… אגב, כנראה הרעילות נועדה לספק את ההגנה משיני הבהמות.
אז בואו לא נחפש תועלת. פשוט נצא אל הנוף, בלי לקטוף, ורק ניהנה מהיופי בלי סוף…
