בעונה המבורכת הזאת כל כך הרבה צמחים ובעלי חיים צועקים לי: כתבי עליי! ובכל פעם שאני בוחרת על מה כן לכתוב, אני משאירה על רצפת העריכה עשרות יצורים שיצטרכו לחכות אולי לשנים הבאות.
הנבחר הפעם הוא פרח שפורח כאן, אבל לא בהמונים ולא במשטחי ענק. עם זאת, יש לו פרח משמעותי, צבעוני וגדול יחסית. הוא גם שייך למשפחה שלא מזדמן הרבה לכתוב עליה.
אז הגיע הזמן:
טופח – הכי דומה לפרח של אפונה ריחנית (אגב, השם הרשמי של אפונה ריחנית הוא טופח ריחני, ולא במקרה). והוא אכן, פרח ממשפחת האפונים (קטניות), וכאשר מן הפרח יתפתח הפרי הוא יהיה תרמיל אפונה ובו זרעים ירוקים די גדולים בטעם… אפונה!
כתבתי ששם הפרח הוא טופח. איזה טופח? כנראה טופח נאה, אבל אני לא יכולה להיות בטוחה. בארץ יש 24 מיני טופח, ורוב מה שכתוב כאן נכון לרובם.
הטופח הוא צמח מטפס. כל זוג עלים מסתיים בקנוקנת – גבעול דק ומסתלסל שיכול להיאחז בגבעולים של צמחים אחרים לצורך טיפוס.
פרחים פרפרניים
נחכה בסבלנות עד שיתפתחו הפירות, ובינתיים יש לנו זמן להסתכל על הפרח ועל הצמח כולו.
אנחנו רגילים לפרחים בצורת "פרח" – עגולים ובדרך כלל בעלי סימטריה סיבובית. הפרחים של משפחת הקטניות בנויים אחרת. פרח במבנה כזה נקרא "פרפרני", מהמילה פרפר, ומצפייה בו אפשר להבין מדוע. עם זה, כדי להבין איך הפרח פועל, אנחנו מעדיפים את הדימוי לסירת משוטים עם מפרש: שניים מעלי הכותרת מאוחים (צמודים) זה לזה ויוצרים מבנה דמוי סירה. עוד שני עלים מחפים על ה"סירה" מלמעלה, ונוהגים לכנות אותם "משוטים". מעל הכל ניצב עוד עלה כפול, הוא ה"מפרש".
שיטת משחת השיניים
המבנה המיוחד הזה מעניק לאבקנים הגנה מגשם, ובנוסף יש כאן שיטה מיוחדת של האבקה. למרות שהפרחים האלה נראים סגורים, הם בעלי ריח וצוף, מה שמוכיח שהם מזמינים חרקים להאביק אותם.
אז איך זה עובד? בתוך הסירה נמצאים גם עמוד העלי (שהוא החלק הנקבי של הפרח), וגם האבקנים (החלק הזכרי של הפרח). האבקה מהאבקנים נושרת לתוך גוף הסירה, ו"מלכלכת" את עמוד העלי שנמצא בה.
הדבורה שהריחה את ריח הפרח ובאה לחפש צוף, נעמדת על הפרח הכאילו סגור. משקלה של הדבורה לוחץ על ה"משוטים" ועל ה"סירה", והם נפתחים מעט. הלחץ גם גורם להתרוממות של עמוד העלי, שכאמור "מלוכלך" באבקה. האבקה מעמוד העלי נדבקת לבטנו של החרק שעומד על הפרח. התהליך הזה יכול לקרות מספר פעמים לפני שהאבקה בסירה נגמרת.
מכנים את השיטה הזאת "שיטת משחת-השיניים". עמוד העלי הוא השפופרת שמורחת אבקה על המברשת – בטן החרק.
תפקיד כפול
בסיפור שלנו יש לעמוד העלי שני תפקידים. לפני ההבשלה שלו הוא משמש כמכחול להוציא אבקה מן הפרח, כפי שתיארנו. לאחר ההבשלה הוא מנגב מבטן הדבורה אבקה לצורך ההפריה שלו עצמו.
איך? הדבורה שביקרה בפרח הצעיר תמשיך לפרח אחר.
אם יתמזל המזל, זה יהיה פרח קצת יותר בוגר, כזה שהאבקה בו נגמרה (כך נמנעת האבקה עצמית, שפחות מועילה למגוון בטבע) והחלק הנקבי שלו (השחלה שמתחת לעמוד העלי) כבר בשל. עכשיו, כשתעמוד הדבורה על הפרח, שוב יציץ עמוד העלי, הפעם על מנת לקחת מעט אבקה ממה שדבוק על בטן החרק.
אתם מוזמנים לנסות לחקות את הלחץ שמפעילה דבורה על פרח טופח, ולראות את עמוד העלי מציץ החוצה.
קטניות וקשירת חנקן
לקטניות יש תפקיד חשוב מאד בעולם הצמחים.
צמחים צריכים תרכובות חנקן כדי להתפתח. כאשר אנחנו מגדלים צמחים בגינה, אנחנו מדשנים אותם כדי לספק להם את התרכובות האלה. אבל איך הם מקבלים אותן בטבע?
האוויר המקיף אותנו מכיל כ-78 אחוזי חנקן, אבל גז החנקן שבאוויר לא זמין לשימוש לצמחים. על מנת שהצמח יוכל להנות מהחנקן ולהשתמש בו בהתפתחותו, החנקן צריך להיות "קשור" בתרכובת כימית. איך זה קורה? בשורשים של צמחי הקטניות יש פקעיות ובהן חיים חיידקים, ש"יודעים" לקשור חנקן. היחס בין הקטניות לחיידקים הוא קשר מסוג "סימביוזה", כלומר יחס שיתופי שבו כל צד מעניק לצד השני דבר מה שחסר לו. הצמח מעניק לחיידקים מקום מחיה מוגן ומספק להם סוכר – מזון. החיידקים מספקים לצמח חנקן שנחוץ להתפתחותו.
ומה עושים צמחים ממשפחות אחרות, שלא זכו להיות מארחות לחיידקים המופלאים האלה? הם מחכים שהקטנית שלנו תמות ותירקב, והחנקן שהרוויחה בימי חייה יהפוך לחלק מהאדמה, ויהיה זמין לכל (או שהם צומחים בגינה של מישהו שמשתמש בדשן ומספק חנקן לצמחים בדרך פחות טבעית…).