חרגול

כמה חם…. אני מודה שבימים כאלה נוסחת 0 מטר מהבית הממוזג מתאימה לי במיוחד. ואכן, יש אספקה שוטפת של חומר לכתיבה. הבית שורץ מגוון יצורים שמקומם הטבעי בחוץ, ובאו להצטלם כי יותר נעים להם אצלנו במזגן.

והפעם: חרגול

צילמתי בביתי שני חרגולים. האחד ירוק והשני בגוני חום. בשני המקרים מדובר בצבעי הסוואה. מינים שונים של חרגולים חיים בצמחיה שונה, וזכו לצבעי הסוואה מתאימים.

מה ההבדל בין חרגול לחגב?

החרגול הוא קרוב משפחה של החגב, אבל קל מאד להבדיל ביניהם, בעיקר על ידי מבט במחושים. לעומת מחושיו הקצרים של החגב, אלה של החרגול דקים ארוכים במיוחד – כאורך גופם וגם יותר. תכונה מבדילה נוספת היא ברגלי הקפיצה, בלשון התורה "כרעיים לנתר". לחרגולים ולחגבים יש כרעיים לנתר בהן, אבל אלה של החרגול ארוכות במיוחד וגם דקות.

ניתור

הסתכלו על הכרעיים – רגלי הניתור – של החרגול בתמונה. ישרו אותן בדמיונכם. איזה אורך מרשים. תחשבו איזו קפיצה מטורפת ניתן לבצע בעזרת מקפצות שכאלה!

היתרון הגדול של ניתור הוא כאמצעי התגוננות. עד שטורף חושף את החרגול שלנו מבעד לצבעי ההסוואה, החרגול מנתר בפתאומיות, נעלם ומופיע במקום אחר לגמרי. רגלי החרגול מעוצבות ובנויות לקפיצה טובה, כזאת שמתרחשת במהירות עצומה ומביאה את החרגול למרחק גדול.

רגע לפני הקפיצה החרגול סוגר לגמרי את הזווית שבין השוק והירך. עכשיו נכנסת לפעולה כף הרגל. שימו לב, לא רק השוק והירך ארוכים במיוחד, אלא גם כף הרגל. יש בה קוצים קטנים שמספקים אחיזה טובה בקרקע, ועם בעיטה אחת טובה האחיזה משתחררת, השוק מתיישרת והקפיצה מתרחשת. צירוף של כוח שרירים ומנגנון קפיצה יעיל מאפשר לחרגול לקפוץ בכוח אובייקטיבי שהוא עד פי 100 מהכוח השרירים המציאותי שלו. כדי להסביר זאת בשפה עממית, חישבו על ההבדל בין גודל הכוח שעליכם להפעיל כדי לקפוץ בעזרת הרגליים, ובין הכוח ומרחק קפיצה שאתם מקבלים בעזרת מקפצה טובה.

למקרה חירום של קפיצה לא מוצלחת, יש לחרגול "קוצים" על השוק. אם טורף מתקרב או אפילו ממש לוכד אותו, החרגול יכול לבעוט בעיטה עוצמתית ודוקרת, ויש סיכוי שהטורף ישחרר את האחיזה.

כנפיים

רוב החרגולים שלנו הם שוכני קרקע, והם הולכים או מנתרים. אמנם גם לחגבים וגם לחרגולים יש שני זוגות כנפיים, אבל בעוד כנפיו של החגב שימושיות ומרשימות, לרוב החרגולים יש כנפיים מנוונות, שלא יצלחו לתעופה. ובכל זאת, יש שימוש לכנפיים המנוונות. חיכוך של הכנפיים זו בזה משמיע קול (כמו אצל צרצרים). לשם מה הקולות? חרגול זכר משמיע קול כדי למשוך נקבות.

שומעים דרך הרגליים, מריחים דרך המחושים

ואיפה נמצאות האוזניים של הנקבה? בשוקיים של הרגליים הקדמיות! אגב, איבר השמיעה של הזכרים ממוקם במקטע הראשון של הבטן.

בכלל, חרגולים (וחגבים בכלל) מאתגרים את הדעות הקדומות שלנו ביחס לחושים. כמעט שום איבר חישה שלהם אינו דומה לשלנו. נכון, חוש הטעם שלהם ממוקם בפה, וגם יש לו עיניים, אבל עיניים משני סוגים: עיניים ”מורכבות“ לקליטת מראה כללי וסוג נוסף של עיניים ”פשוטות“ לקליטת שינוי בעוצמת האור. האיבר הקולט ריחות הוא המחושים, שמשמשים גם למישוש וגם לחוש הריח.

גלגול חסר

החרגולים (כמו כל החגבים) הם חרקים. כמו לכל חרק יש להם 6 רגליים, ולאחר הבקיעה מביצה הם עוברים תהליך של גלגול. אבל במקרה של החגבאים זהו גלגול חסר. הסבר: אין דבר כזה "גולם“ של חגב או חרגול. האמת היא שגם אין דבר כזה "זחל" של חרגול או חגב.

אז במה בא לידי ביטוי ה"גלגול"? נכון, שכשחרגול בוקע מהביצה, הוא דומה לחרגול הבוגר. יש לו מחושים, יש לו רגלי ניתור. מה אין לו? כנפיים. גם לא כנפיים מנוונות. ככל שהוא גדל הכנפיים מתפתחות, ובין שינוי לשינוי הוא משיל את עורו. אם ראיתם על צמח פסלון-בלון בצורת חגב (או חרגול) שקוף וריק, הרי שמצאתם נשל – שריון שלד חיצוני שהפך קטן עבור בעליו, ולכן הושאר מאחור בשעה שהחרגול מפתח ומחזק שריון (שלד חיצוני) חדש.

ראיתי חרגול עם זנב. איך זה יכול להיות?

לחרגול אין זנב. "אבל לחרגול שמצאתי יש זנב קשיח וחד!" – טעות בזיהוי. זיהית נכון חרגול, או ליתר דיוק חרגולה. אבל מה שזיהית כ"זנב" ארוך וקשיח הוא צינור ההטלה, שמשמש לקדיחת חור באדמה או בצמח ולהטלת ביצים בעומק המוגן. הביצים יישארו באדמה במשך כל החורף. בבוא הימים החמים, יבקעו מהם נימפות – כלומר חגבים תינוקות חסרי כנפיים, שמגלגול לגלגול יתפתחו לחרגולים הבוגרים שאנו מכירים.