גיבורנו היום הוא איריס הסרגל, שנצפה במפתיע וגם צולם על ידי בארי אברהמוב כאן על ההרים שלנו (בצפון גבעת הדגל לכיוון האתר). במפתיע, מפני שעד היום אני לפחות לא ראיתי איריסים גדולים ויפים באזור סוסיא. בדרך כלל יש אצלנו סתם צהרונים זעירים ואירוס ארצישראלי שהוא צמוד קרקע חיוור.
רק בישראל (ובסוריה)
איריס הסרגל הוא מין אנדמי – כלומר בלעדי – וצומח רק בארץ-ישראל. הנתון הזה יכול לעורר את המחשבה שהוא מפונק, אבל העובדות מראות שהוא לא ממש בררן וצומח במגוון אזורים ונופים, בתנאי שהם אצלנו בארץ הקודש (כולל סוריה).
נכון, יש אזורים נוחים יותר, ואיריס הסרגל שלנו מתקשה לצמוח לגובה הממוצע – שגם הוא לא מאד מרשים – של בני מינו במקומות אחרים בארץ. ייתכן שאחראית לכך גם עצירת הגשמים הממושכת שחווינו. ובכל זאת, עדיין הוא מרשים בהחלט, בפרט על רקע הבלעדיות של הפריחה שלו בזמן הזה.
סוסיא היא אחת הנקודות הדרומיות ביותר שבהן נצפה איריס הסרגל. באזורנו נרשמו איריסים כאלה גם באביגיל ובהר עמשא. האיריסים ביהודה ושומרון צומחים באזורים הגבוהים ביותר והם גם פורחים אחרונים. הפרחים ביהודה ושומרון מעט שונים – הם בהירים יותר ויש עליהם כתמים ונקודות רבים.
כמו כל האיריסים וכמו רבים מהצמחים שמסתכנים בפריחה כיום, גם איריס הסרגל הוא גיאופיט – כלומר באדמה יש לו בצל, שמאפשר לו לצמוח תוך שימוש בחומרים ששמר מהחורף הקודם. תודות לכך הוא כמעט יחידי – כרגע מלבדו כמעט אין צמחים פורחים ברוב המרחב שלנו. החד שנתיים עדיין צוברים מים וגם בורחים מהקור. בעלי הבצל או שפרחו כבר בתחילת העונה או שיפרחו בהמשך, בתקופה יותר בטוחה.
כמו צמחי בצל ופקעת רבים אחרים האיריס שלנו מחכה עם העלים להמשך העונה. לא תמיד זה כך, אבל השנה זה הגיוני ממש שהוא לא לוקח סיכון.
למה סרגל?
אילו יכולנו לראות את העלים שלו, השם איריס הסרגל היה מובן לנו בקלות. כבר כתבנו שעלים סרגליים, ארוכים וישרים מאפיינים חד-פסיגיים. זה לא מיוחד. המיוחד כאן הוא דבר נוסף, פחות מצוי: חתך העלה הוא מרובע. צר ועבה, כלומר רוחב העלה שווה לעובי העלה, וחתך בעלה יהיה בצורת ריבוע.
עכשיו בואו נסתכל על הפרח. רגע, זה פרח אחד או אולי שלושה פרחים מחוברים? וכמה עלי כותרת יש כאן בתכלס?
זוכרים שסיפרנו שלרוב החד פסיגיים בעלי הבצל יש שישה עלים? אז זה המקרה גם כאן. שישה עלי כותרת.
איך? בקומות: עלה רחב, ומעליו עלה קטן יותר, מזדקר כלפי מעלה כמו דגל. כך שלוש פעמים.
רגע, אבל מה זה מתקמר מתחת ל“דגל“, מעל העלה הרחב? זה לא עוד עלה?
טוב, שיטת האיריסים היא שיש להם מנהרת האבקה: העלה התחתון משתרבב כמו שפה רחבה, וככל שהוא יותר קרוב למרכז הפרח יש בו שקע אורך, כעין תעלה. מעליו כיסוי קמור שיוצר מכסה.
תעלה + מכסה= מנהרה. תקרת המנהרה נראית כמו עלה, אבל זה לא עלה אלא עמוד העלי, שהוא רחב ומפוצל בקצה לשניים. מתחתיו צומחת הצלקת בצורת בליטה רחבה ושטוחה. צמוד לתקרת המנהרה, מעט עמוק יותר בתוכה ומודבקים לתקרה נמצאים האבקנים. אבקנים צריכים שמירה מגשם, ואת השמירה הזאת מספקת "מנהרת האבקה".
אנו נוטים למחשבה הרומנטית כאילו פרחים מחלקים את יופיים בחינם. למעשה פרחים מגוייסים למטרה אחת בלבד: רביה. ובמקרה של האיריס שלנו: עלה העטיף החיצוני הרחב משמש כמשטח נחיתה נוח לחרקים. על העלה מצויירים קווים בהירים ואחריהם כתם צהוב, כולם מנחים את החרק להיכנס פנימה אל "מנהרת האבקה", להאביק את הפרח ולאפשר הפרייה.
שימו לב המורים למתימטיקה ולגיאומטריה. לפניכם פרח שכולו סימטריה סיבובית. אפשר לחלק את הפרח לשלושה שלישים שווים. כל שליש זהה לאחרים. זהו פרח אחד אבל כל אחד משלושת החלקים מתפקד למעשה כמו פרח בפני עצמו. גם שאר אברי הפרח מגיעים בכפולות של שלוש: שישה עלי-עטיף – שלושה מכל סוג, שלושה אבקנים ושלושה עמודי עלי (אחד בכל מנהרה).
בתמונה שבארי צילם רואים כמה פרחים. כל איריס מצמיח פרח אחד בלבד, כך שמספר הפרחים מעיד על מספר הצמחים. כל הפרחים הבודדים האלה צומחים במקבץ, וזה מלמד שהיה כאן בצל אחד שהתפצל ויצר מספר צמחים. ייתכן שעם השנים הבצלים ימשיכו להתחלק והמקבץ יגדל.
אנחנו נקווה דווקא שהמאביקים יעשו את עבודתם, האיריס יפתח פרי וזרעים יתפזרו מתוכו על מנת להגדיל את כמות צמחי האיריס ואת הפריסה שלהם במרחב.
צמח בסכנת הכחדה
איריס הסרגל הוא צמח בסכנת הכחדה, בעיקר בשל הבנייה המתפתחת ברבים מאזורי הצמיחה שלו.
זה עתה נפתח מיזם חדש של ישיבת סוסיא ורשות הטבע והגנים: הישיבה בסוסיא משמשת כגן מקלט למיני צומח מהאזור שבסכנת הכחדה. בארץ קיימים עוד גני מקלט כאלו. תוכלו לקרוא עליהם באתר של רשות הטבע והגנים.