כשהולכים בטבע בימים אלה, אפשר להריח את הבשמים באוויר. זהו ריחם של צמחי הבושם שבולטים כגושים ירוקים בין הסלעים והעשב היבש של סוף האביב.

המדרש (שבת פ"ח) מספר לנו על מתן תורה: "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים". וכשאתם הולכים בהרי ספר המדבר בימים אלה, כאילו נשארו הבשמים באוויר חודש סיון. זהו ריחם של צמחי הבושם שבולטים כגושים ירוקים בין הסלעים והעשב היבש של סוף האביב.

מבין שלל צמחי הבושם אצלנו בולטים ארבעה:

  • קורנית – הטבחים שבינינו יזהו אותה לפי הריח. בלשון המטבח שמה: "טימין".
  • אזוב מצוי – גם אותו נזהה לפי הריח האופייני, אבל גם לפי עמודי הפריחה שנושאים תפרחות כדוריות.
  • מיני מרווה, שמתחלפים ביניהם לאורך העונות. עכשיו תור המרווה הארץ ישראלית, בעלת פרחים גדולים יחסית, לבנים-וורדרדים.
  • והמלך: אזוביון מדברי שהוא הצמח הבולט ביותר בשטח (ותודה לדורון שר אבי על העזרה בזיהוי). האזוביון המדברי הוא צמח אנדמי – אינו צומח בשום מקום בעולם או בארץ חוץ מאזורי מדבר יהודה והנגב.
אזוביון מצוי
אזוביון מצוי. צילום: צורית קארו

תראו איזה מופת של עיצוב: העלים מסודרים בריבוע מושלם וצומחים לאורך הגבעול זה מעל זה, גדולים למטה, ומעליהם בסדר גודל הולך וקטן. הסידור הזה מאפשר לעלים לקלוט את אור השמש מבלי להסתיר אותו מהעלים האחרים. האזוביון המדברי מביא את הסדר הזה לשיאו, אבל גם העלים של שאר צמחי הבושם מסודרים בצורה דומה. זה כמובן לא מקרי. כולם שייכים לאותה משפחה, משפחת השפתניים. ראו את תמונת המרווה ונסו להסביר את שם המשפחה שקשור לצורת הפרח.

מרווה ארצישראלית
מרווה ארצישראלית. צילום: צורית קארו

אמרנו שהעלים מסודרים בריבוע, ואכן במשפחה יש לצמחים גבעול מרובע. אבל ממש. מרובע עם פינות בולטת. הריבועיות הזאת היא סימן זיהוי מובהק של משפחת השפתניים. זאת לעומת קוצים וצמחים ממשפחת המורכבים, שמסודרים בצורה מעגלית.

ריחני וקטלני (לחיידקים)

רבים (אבל לא כל) מהשפתניים הם צמחי בושם. אתם רק צריכים ללטף ביד קלה את העלים, ומיד הריח הנעים דבק בכף ידכם. הריח מגיע משמנים אתריים – שמנים מסיסים בכוהל. השמנים האלה מכילים חומרים קטלניים לחיידקים, פטריות, חרקים ושאר צרות. לכן הם משמשים ברפואה העממית כתרופות למגוון מחלות. צמחי ריח שונים מכילים שמנים אתריים שונים והרפואה העממית משדכת בין צמחים שונים לבין המחלות שהם יכולים לטפל בהן. חברות התרופות מנסות ללמוד מן הצמחים.

קורנית
קורנית. צילום: צורית קארו

הכבשים כבר בחרו בארון התרופות הטבעי. השמנים האתריים הם אנטיספטיים, מחסלי חיידקים. בעלי חיים אוכלי עשב לא אוהבים קוטלי חיידקים. הסיבה: קשה לעכל עשבים. לעזרת אוכלי העשב באים מגוון של חיידקים ”טובים“ שחיים להם במעיים (לא ”איכסה“! גם לנו יש חיידקים מועילים במעיים). לכן בדרך כלל הצאן – וקרוביו חיות הבר כמו הצבי – נמנע מאכילה של צמחי הבושם. אגב, זה מסביר איך בשטחים של מרעה צאן או צבאים שדי מחסלים את הצמחיה, יש נוכחות מרשימה של צמחי הבושם. צופים סקרנים הבחינו שלפעמים עדרים דווקא נמשכים אל הצמחים האלה, אוכלים אותם וגם מחככים בהם את הראש. התברר שזה קורה כאשר הצאן סובל מכאב בטן או צינון.

הרעילות של השמנים האתריים משתקפת בין היתר בניקיון היחסי של האדמה למרגלות צמחי הבושם. אבל רעל הוא חרב פיפיות, ועלול לפגיע גם בצמח שלנו. כדי למנוע הרעלה עצמית, השמנים הללו אינם מובלים במערכת הצינורות של הצמח, אלא מרוכזים בבלוטות או שערות בלוטיות על גבי החלק החיצוני של העלים.

שכבת הגנה כפולה

זה לא מקרה שבאזורים מדבריים וחמים במיוחד חיים דווקא צמחי בושם. השערות שמכילות שמנים אתריים מספקות להם שלושה סוגי הגנה: השמן האתרי, בשילוב עם שערות דקות על העלים יוצרים "שכבת בידוד" שומנית שמקטינה את אובדן המים, יתרון חשוב בעונת הקיץ ובמדבר בכלל. השערות מספקות צל והגנה מקרינה. וסוג הגנה שלישי – הגנה מחום. מרכיבים מסויימים בשמן האתרי מתנדפים, ודווקא כשחם, וההתנדפות מקררת את העלה. אתם מכירים את התחושה כאשר מרטיבים אצבע באלכוהול או אצטון – תחושת קרירות, שנגרמת כאשר הנוזלים מתנדפים. בימים חמים אלה מומלץ לטייל קצת מחוץ לישוב, ועדיף בשעות הבוקר המוקדמות או בשעת שקיעה. בשעות אלה הלחות באוויר מעכבת את התפזרות חלקיקי הריח, וגורמת לכך שבאזורי הצמיחה יש ריח חזק ומרשים יותר על הרי הבשמים שלנו.