סוד ההצלחה של השוּמר המצוי

ברוכים הבאים למרתון.

בימים אלו ממש (12 באוגוסט או 12 בספטמבר), לפני 2,511 שנים, התרחש הקרב המפורסם שבו הצליחו בני אתונה היוונים לנצח סוף סוף את הצבא הפרסי. אחרי הניצחון, הם שלחו את הרץ פידיפידס לבשר על כך לתושבי אתונה. פידיפיס רץ 34.5 קילומטרים, הצליח להגיע לאתונה, קרא בקול "ניצחנו", צנח ומת.

ולמה אני מבזבזת שורות יקרות על סיפור יווני? מפני שהנוף ביוון די דומה לנוף שלנו, ושם המקום היווני "מרתון" הוא שמו של צמח הצומח בו בהמוניו: מרתון. ביוונית משמעות השם היא "צר עלים", ובעברית – שוּמר. וזה בדיוק אותו הצמח שבימים אלה ממש ממלא את שדותינו (כמו את שדות יוון) בירוק מרשים, בפריחה צהובה ובריח עז.

מבין צמחי הבר, השומר הוא הצמח הפורח הבולט ביותר בקיץ. הוא צומח בצידי דרכים ובשדות נטושים, וניכר בגבעולים הגבוהים מאוד – שני מטר וגם יותר, קרחים מעלים ונושאים תפרחות סוכך צהובות. מי שעוצר לידו יחוש בסימן היכר נוסף – הריח. זה ריחו של הליקריץ, הבמבליק והערק.

צורת הסוכך של הפריחה מאפשרת לנו זיהוי מהיר של המשפחה: משפחת הסוככיים. בן אחר למשפחה זו שכבר כתבנו עליו הוא הגזר הקיפח, שגם הוא מגיבורי הקיץ.

אנחנו עומדים מול התפארת הירוקה-צהובה הזאת ושואלים: איך? איך הוא עושה את זה? בעונה שבה רוב מוחלט של הצמחים מתחבאים באדמה בצורת זרעים, בצלים או שורשים, השומר חי, ירוק, בועט ופורח.

מה הסוד של השומר?

בעצם, יש לשומר כמה סודות.

השומר הוא רב שנתי. בימי החורף הוא מצמיח זר עלים מרשים בגובה של כמטר אחד, שתופס מרחב אדמה גדול יחסית ומאפשר לו לאגור מים וחומרי מזון שיקיימו אותו בעונה היבשה.

מכל העושר החורפי הזה נשארים בקיץ רק גבעולים ארוכים וקרחים. נשירת העלים מקטינה את החשיפה לקרינה ישירה וחוסכת במים.

בתקופה שלפני נשירת העלים, כל חומרי התשמורת שנאספו בהם כל החורף מוזרמים ונאגרים בגבעולים תת-קרקעיים. חלק מהחומרים האלו ישמשו להצמיח את עמוד התפרחת והפרחים, וחלקם ייאגרו כדי לאפשר את צמיחת העלים של החורף הבא.

על טעם ועל ריח

לא קשה להבין שלצמח שהוא כמעט היחיד שפורח במשך חודשים ארוכים בקיץ ובסתיו יש יתרון עצום: כמעט אין לו מתחרים ב"שוק" המאביקים. אבל להיות היחיד בקיץ, זה לא רק יתרון. צמח ירוק כזה בקיץ הוא אטרקציה מושכת לכל בעל חיים שמחפש מזון. וכאן אנחנו מגיעים לסוד נוסף שמסביר את הישרדותו של השומר: החומרים החריפים (זה הריח המוכר!) שממלאים את כל חלקיו האכילים.

האמת, אין מושלם בעולם. נכון שחומרים אלה מזיקים לחרקים, אבל הם לא מזיקים ליונקים. מצד שני, הם לא טעימים, ולכן בעלי חיים יאכלו אותו רק בתנאי מחסור כשאין להם ברירה אחרת. טוב, חוץ מכמה מיני חרקים שלא רק מתמודדים עם הרעילות של השומר, אלא אפילו אוכלים אותו בכיף. חלקם מגדילים לעשות, כמו פרפר זנב-סנונית, שמטיל את הביצים שלו דווקא על השומר ובכך דואג לסביבה מגינה לזחלים שלו.

גם בני האדם למדו להנות מחומרי המגן של השומר, ומפיקים מחלקיו השונים של השומר חומרי מרפא למגוון פגעים וחוליים. חלקי השומר השונים נחשבים גם לתבלינים וגם למאכלי גורמה. חיפוש השם "שומר" ברשת יביא אתכם לשפע של אתרים שמציעים שימושים רבים לצמח במטבח או בבית המרקחת.

שולט בשטח

העמידות הרבה של השומר גורמת לכך שאזור חקלאי שננטש מתכסה, בעיקר בשנים הראשונות, בצמחי שומר. כך מזהיר ישעיהו במשל הכרם: לאחר החורבן והגלות ישתלטו על השדות והכרמים העזובים ”שמיר ושית“. השם הערבי של השומר בצירוף הנבואה העניקו לו את שמו הנוכחי. אבל הנביא מדבר על מיני קוצים, והשומר שלנו איננו קוצני. אז אופס… כנראה השם הידוע לנו כיום איננו שמו המקורי בימי אבותינו.

נחזור לרץ פידיפידס. אולי יעניין אתכם לדעת שאותו פידיפידס ביצע עוד ריצה מדהימה לפני הקרב. בשיא הקיץ הוא רץ לספרטה להזעיק תגבורת, הלוך ושוב. הוא עבר כ-450 ק"מ תוך ימים בודדים. אגב, הספרטנים היו עסוקים באיזו חגיגה דתית. הם יצאו לשדה הקרב במרתון רק אחרי שהחגיגות הסתיימו. בינתיים האתונאים הסתדרו לבד והוכיחו שאפשר לנצח אפילו את הפרסים. היוונים העריצו את פידיפידס והקימו לכבודו פסלים רבים. בחלק מהפסלים הוא מעוטר בזר של עלי שומר – שנחשבים סמל הצלחה. אם גם אתם רוצים זר עלי שומר, תצטרכו לחכות לאביב.