אחת התופעות המרשימות והמפתיעות בשיא הקיץ היא נוכחותם של כמה מיני צמחים שמצליחים לשגשג, ירוקים וגבוהים, בעונה שבה כל שאר הצמחים מתים או לפחות בתרדמת קיץ.
לכמה מהצמחים האלה ניתנו בעברית שמות שמזכירים את העונה שהם "בחרו" לצמוח בה: קיטה (מלשון קייט, קיץ בארמית), קייצנית, קייצת…
אנחנו עם הקייצת. למרות שהיא מצויה מאד, לא נראה אותה סתם בשדה הפתוח. בדומה לצמחי קיץ אחרים (למשל השומר שדיברנו עליו בשנה שעברה) היא צומחת לרוב בצידי דרכים, צמוד למסלעות ולמדרכות – מקומות שבהם מתאספים קצת יותר מי גשמים בחורף, ושאת מה שנשאר מהם היא מצליחה לנצל עכשיו, ובשטחים "מופרעים" שאינם מושכים צמחים אחרים.
הקַיֶּצֶת היא צמח חד-שנתי. צמיחה לגובה דורשת משאבים שאפילו רבים מהחד שנתיים של החורף חוסכים בהם, ולמרות זאת יש מיני קייצת שמגיעים לגובה של מטר וגם לגובה אדם!
היתרון המרכזי שיש לצמח פורח בעונה זו הוא הבלעדיות על חרקים מאביקים. אין כמעט פרחים אחרים שימשכו את תשומת הלב של החרקים, וכך מובטחת לצמח האבקה איכותית. גם הגובה הוא יתרון, ועליו נדבר עוד מעט.
איך מזהים קייצת?
הלכתם לחפש קייצת? מצאתם במקטע דרך יחיד קייצת ירוקה סתם, קייצת פורחת וקייצת נושאת זרעים. למעשה ייתכן שנמצא פרחים ופירות על אותו צמח עצמו.
אם נראה פרחים, הם ייראו כמו רבים ממשפחת המורכבים – פרחים בודדים שכל אחד מהם הוא למעשה תפרחת שמורכבת מכמאה פרחים זעירים וצפופים.
גם הפירות אופייניים לרבים מהצמחים ממשפחת המורכבים: "סבאים" – כדורי שיער לבן. השיער הלבן הוא ציצית (מצנח) שמתחתיה תלוי זרעון. רוח נושבת, המצנח עף והזרעים מופצים. שיטת ההפצה של הזרעים אולי מסבירה את הגובה של הצמח. זרעון שמתחיל את הריחוף מגובה משמעותי כנראה יגיע למרחק גדול יותר. תוכלו לקרוא עוד על סבאים בפוסט על סבא פופו.
הקייצת מתחילה את חייה בסוף החורף. אז אנחנו רואים שושנת עלים (לשושנות העלים האופייניות לחורף הקדשנו מדור מיוחד). השושנה בנויה מעלים צרים ושעירים. בהמשך העונה צומח במרכז שושנת העלים גבעול זקוף, גבוה וישר. הגבעול עטוף בדלילות בעלים. אבל קייצת שנובטת במהלך הקיץ לא טורחת להצמיח שושנת עלים, והיא נראית פשוט כמו עמוד ירוק…
מועילה או מזיקה?
במדורי הלקטנים ברשת תוכלו לקרוא על השימוש בעלי הקייצת למאכל. במדורי הרפואה הטבעית תמצאו שיש לה גם שימושים רפואיים. הגיוני, כמו צמחים מאותגרים רבים, הקייצת מכילה חומרים שעוזרים לה – ויכולים לעזור גם לנו – להתמודד עם תנאי טבע קשים.
החקלאים לא אוהבים אותה. היא מתערבבת עם הצמחים שזרעו בעמל, שותה להם את המים, ומנצלת את כשרונה להיות עמידה לרוב חומרי ההדברה. בנוסף, קשה להיפטר ממנה על ידי עישוב, מפני שלא כל צמחי הקייצת נובטים בבת אחת. נניח שהחקלאי או הגנן עקר את שושנות העלים הראשונות – אלה שהופיעו ממש בשיא החורף – מה יקרה אחר כך? לאורך כל חודשי הקיץ ינבטו עוד זרעים ויופיעו צמחי קייצת חדשים.
ועכשיו אני חושבת: מה עבר בראשו של מי שנתן לצמח הזה שם במשקל המחלות (קיֶיצֶת כמו אדֶמֶת, חצֶבֶת וגרֶדֶת…)?
אם המאפיינים ה"חוצפניים" שהזכרנו מזכירים לכם צמחים אחרים שעליהם סיפרנו, לא תתפלאו לגלות שהקייצת היא צמח פולש. לשווא תחפשו איזכור שלה בתנך, במשנה או בתלמוד, מפני שאז היא פשוט לא היתה כאן. הקייצת הגיעה אלינו לפני כמאתיים שנה בלבד, מדרום אמריקה. אבל העמידות יוצאת הדופן שלה לאתגרי הסביבה הפכה אותה לבת בית, ולמרכיב מובן מאליו בנופי הקיץ שלנו.
