בעונה זו של השנה כבר אין הרבה צמחים פורחים. על הרקע הזה בולטת התפרחת הכדורית התכלכלה של הקיפודן.
קיפודן בלנש צומח רק בארץ ישראל המערבית והמזרחית ובסוריה. כאן הוא מצוי מאד בקרקעות גירניות מדבריות. באזורים גשומים יותר בארצנו פורח קיפודן מצוי. ועם כל גאוות היחידה שלנו צריכים להודות שהקיפודן המצוי יפה יותר: יש לו פריחה סגולה בולטת לעין, הוא עגול מושלם ומסופר היטב, בלי כל הקוצים הפרועים האלה שצומחים בלי סדר והיגיון על ראשון של הקיפודן שלנו. ובכל זאת, קיפודן בלנש הוא שלנו, ולכן נספר עליו.
הקיפודן הוא קוץ רב שנתי. כלומר, גם כאשר בשיא הקיץ אנחנו רואים קוץ "מת", מתחת לפני הקרקע יש שורש חי שמחכה כבר לחורף הבא, אז הוא מצמיח שושנת עלים מסביב לגבעולים היבשים מהשנה שעברה. בהמשך צומח מתוך שושנת העלים גבעול חדש, ועלים נוספים שכאילו "מטפסים" ונצמדים מסביב לו. המראה הכללי הוא גבעול חשוף ומתחתיו ערימה מבולגנת של עלים קוצניים.
הגבעול שכבר הזכרנו מתפתח באביב. הוא גבוה וזקוף ובראשו מתפתח הכדור הקוצני הזה שהעניק לצמח את שמו: קיפודן. שלא כמו אחיו שאינם מדבריים, הקיפודן שלנו לא טורח ללכת אל הספר, ולכן תפרחת הקוצים שלו נראית לא מסודרת: קוצים ארוכים בולטים כמו קרניים פה ושם אל מחוץ לכדור, והאמת היא שהם די מפחידים. אגב, הקוצים האלה הם במוצאם חפי-מעטפת של פרחים, רק בלי הפרחים… אבל הם המיעוט. קוצי ה"קיפוד" הממושמעים שצומחים בתספורת אחידה מכילים בתוכם פרחים.
מבט מקרוב על הקוצים הקצרים: במבט ראשון הם לא נראים כמו קוצים, אלא כמו שערות רכות ונעימות. אך כשתגעו בהם תרגישו שה"שערות" אינן רכות אלא קוצניות. אלה המעטפות שמקיפות את הפרח. הפרח מוקף במעטפת כפולה: במעגל החיצוני שלה זיפים מוארכים בצבע ירוק-סגול, ובתוכם המעגל הפנימי – מעטפת קוצנית. המעטפות הן שמעניקות לקיפודן את הצבע: כסוף-ירקרק-סגלגל. לצבע המעטפת נוסף צבעו של הפרח שנפתח במרכז העטיפה הקוצנית – פרח אחד בכל מעטפת. אמנם צבע הפרחים אינו בולט במו בקיפודן המצוי, ובכל זאת מדובר בכחול משמעותי בעונת היובש.
מתוך המעטפת יוצאים רק עלי הכותרת, אבל הם מחוברים לצינור ארוך שמוסתר על ידי המעטפת הקוצנית. חמשת עלי הכותרת מזכירים כוכב מחומש, כל אחד מהם מתעגל קצת כלפי מטה, ובאמצע ניצבים האבקנים, בולטים זקופים ומוסיפים גוון כהה יותר. התוצאה היא פרח מקסים. הקיפודן כולו הוא כדור שמורכב מעשרות פרחים כאלה, ובכך הוא מצדיק את השיוך המשפחתי שלו למשפחת המורכבים.
הקיפודיות תישמר גם אחרי שהפרחים יבלו ויהפכו לפירות – זרעונים שישמרו את צורת הכדור ויישארו עליו אולי אפילו בקיץ הבא.
מי זה בלנש?
קיפודן – יופי של שם. הפרח יאה לשמו. אבל למה בלנש?
במחצית הראשונה של המאה ה-19 היה פרץ התלהבות לחקר הסביבה. כחלק מהתרבות הקולוניאליסטית, חוקרים וחובבי חקר – בעיקר צרפתים ואנגלים – הסתובבו בארצות הלבאנט (פלסטינה א"י, סוריה, לבנון, עבר הירדן). הם עשו עבודה מרשימה באמת. שוטטו בכל מקום, הפכו כל אבן ותיעדו צמחים ובעלי חיים במילים ובציורים מדוייקים ומרהיבים. זה היה עוד לפני המצלמה ובוודאי לפני כושר הצילום של פריטים קטנים. טוב…. על הדרך הם גם שדדו מגוון אוצרות טבע וארכיאולוגיה והביאו אותם למוזיאונים המדהימים של לונדון ופריז….
בכל אופן, אחד מהחוקרים האלה היה שארל-איזידור בלאנש – בוטנאי צרפתי , שתיעד רבים מפרחי ארצנו. כמנהג הבוטנאים עד עצם היום הזה, צמחים שהוא היה ”הראשון לזהות“ נקראו בשמו. כאלה הם הקיפודן שלנו – קיפודן בלנש -ועוד ארבעה צמחים בארצנו.
