דטורה – יפה אך רעילה

לפני שנים אחדות, בעיצומו של הקיץ הבאתי הביתה זר מקסים של פרחים לבנים גדולה ומעוצבים, בעלי עלים רחבים וירוקים מאד. מצאתי אותם צומחים בר והוקסמתי.

התגובות שקיבלתי היו מאכזבות. "מה הסירחון הזה? " צודקים. אין התאמה בין יופיו של הפרח לבין הסירחון שהוא מדיף. יותר מזה הפתיעה אותי תגובה החמורה: "סלקי את זה מפה, זה צמח מסוכן!"

בדקתי, ונבהלתי. הפרח דטורה שייך למשפחת הסולניים – משפחתם של תפוחי האדמה, החצילים והעגבניות, שהיא גם משפחתם של צמחים רעילים מאד (והסיבה לכך שכשהעגבניות הראשונות הגיעו מאמריקה "לעולם הישן" אנשים רבים חשדו בהן כרעילות וסירבו לטעום מהן).

זהירות, רעל!

אחד משמותיה העממיים של הדטורה הוא "עשב המכשפות“. שבימי הביניים נשים חכמות שעסקו ברפואה סווגו כמכשפות ולעתים קרובות גם עלו למוקד באשמת כישוף. בעניין הטורה המכשפות צדקו. יש לה שפע של סגולות מרפא, אבל בבקשה אל תעזו לנסות את זה בבית! רצוי מאד שרק מי שמומחה ממש ישתמש בה.

הרעילות של הדטורה ידועה ומפורסמת ויעיד על כך שמה העממי האחר: "עשב השטן". בצמח יש רעלנים שעלולים להביא אפילו למוות, וגם בארצנו דווחו מספר מקרי מוות כתוצאה משימוש בדטורה. אכן, כמו במקרים של הרבה צמחים רעילים אחרים, מי שמומחה אמיתי ויודע לשלוט במינון יכול להשתמש בצמח כתרופה.

מי משוגע להשתמש בדטורה? במהלך החיפושים ברשת הגעתי גם לכל מיני ידעונים ומכשפים שמציעים להשתמש בדטורה לטיפול בכל מיני חוליי נפש, ואכן יש אנשים שמנסים את מזלם עם הדטורה, שהיא גם סם הזייתי. רמז של הזהרה אפשר לשמוע בכינוי שלישי שקיבלה: "סם הזייה לעניים".

הבעיה הגדולה היא שלא צריכים לקנות אותו. הוא זמין חופשי חופשי בגינות! אבל שלא יהיו לכם רעיונות: סחורה לעניים היא סחורה גרועה, ואכן מדובר באחד מהגרועים שבסמי ההזייה! רוב בעלי הניסיון (אלה מהם ששרדו כדי לספר) מדווחים שכמעט ואין סיפוק חיובי מהשימוש בו. להיפך: גם אם השימוש בו לא יהרוג אתכם, הוא גורם להזיות מפחידות ומאיימות, ואם לא די בכך, במקרים רבים גורם להתפרצות סכיזופרניה. למרות כל זאת, הדטורה לא מוכרת בישראל כסם בפקודת הסמים המסוכנים. הסיבה הרשמית היא שזה צמח בר ואין מה לעשות…. גם אין איסור לגדל אותו בגינות, ובגלל יופיו של הפרח והעמידות שלו בקיץ אפשר למצוא בגינות צמחי נוי שהם מינים תרבותיים של דטורה. אל תתבלבלו: גם אם במיני הנוי הצבעים שונים והריח דווקא נעים – עדיין מדובר באותו צמח מסוכן.

גננים מסוימים ממליצים לשתול דטורה ליד צמחים שסובלים מריבוי חרקים. ההנחה היא שהרעילות והריח הדוחה יפעלו על החרקים בצמחים השכנים. אבל באתר הנפלא "חרקים" מתוארים מינים רבים של חרקים שדווקא נהנים לחיות על הדטורה, להטיל ביצים ולגדול עליה. אז אולי הגננים טועים.

בכל מקרה, צמח הדטורה לא זקוק לגננים. הוא משתלט על גינות, מתרבה בעצמו מייחורים או דואג שהזרעים שלו יופצו בעזרת הפרי הקוצני שלו. אגב, דטורה בשפת הסנסקריט פירושו פרי קוצני. הקוצים לא נועדו להרתיע אכלנים – לשם כך מספיקה הרעילות. הפרי הקוצני נתפש בשערם של בעלי חיים ותופס טרמפ למקומות מרוחקים, שם יופצו הזרעים.