כשאנחנו מתבוננים על עצים, בעיקר בעונה הנוכחית כשהם חשופים מעלים, אנחנו יכולים לראות את הבליטות האלה – חומות או ירוקות, שעירות או חלקות. כל אלה ניצנים. ניצנים יכולים להיות במקומות רבים נוספים: בקצה הענף, על הגזע, על השורש ועוד.
הזיזו עלה – כל עלה – והתבוננו בנקודת החיבור שלו לענף. תראו בליטה קטנה – גם זה ניצן. גננים וחקלאים יודעים שכדי לעודד צמיחת ענפים, גוזמים את הענף מעל לעלה, והניצן החבוי בחיק העלה יתפתח לענף חדש.
מתי נוצרים הניצנים?
לא שמנו לב, אבל הניצנים היו שם על הענפים החשופים במשך כל החורף. ניצנים נוצרים בסוף הקיץ, לפני שהימים מתקררים ומתקצרים, תוך שימוש באנרגיה שנצברה בעזרת העלים בקיץ. לאחר שנוצרו, הניצנים שוכבים רדומים במהלך החורף, ומחכים לבוא האביב.
ניצן הוא אוסף של תאים עובריים
בדרך כלל כשאומרים ניצן עולים לנו בראש ניצני פרחים. זו רק אפשרות אחת. ניצן הוא פוטנציאל שמכיל הרבה אפשרויות. ורק מהתבוננות על הניצן (ואפילו עם זכוכית מגדלת) אי אפשר לדעת מה יהיה כשיגדל. איך זה ייתכן?
ניצן הוא צבר של תאים עובריים שטרם עברו תהליך של מיון. צמחים בנויים מתאים. לרוב התאים יש תפקיד מוגדר: זה תא של גבעול, האחר של עלה כותרת וכדומה. וכשהם מתרבים על ידי חלוקה נוצרים תאים זהים להם במבנה ובתפקוד. כך גם בני אדם: עובר אנושי מתחיל כתא יחידי. אין לו אפיונים של עור, לב או מוח.
אז איך מתאפשרת יצירה של מגוון התאים הקיים בגוף? מסקנה הגיונית שכבר הוכחה: כל תא מתאי העובר בימים הראשונים יש לו פוטנציאל להפוך לכל סוג של תא. (לכן מבקשים לאסוף ולשמור תאים עובריים מטבור היילוד. תאים אלה יוכלו לשמש בעתיד להשלמת תאים שיחסרו לו, ועם ההתפתחות המדעית אפילו ליצירת איברים שלמים). גם בצמח תאים עובריים הם כל יכולים. ניצן מתחיל יכול להתפתח לגבעול, ויכול גם להפוך לפרח. בעצים שאנחנו רואים בעונה הנוכחית אפשר לראות ניצן בקצה כל ענף. זהו הניצן הראשי , ורוב הסיכויים שהוא יתפתח להמשך הענף. מצד שני, אולי יהפוך לעלי קצה. ויש גם הרבה ניצנים צדדיים שיכולים להפוך לעלים או לפרחים, ובמקרה הצורך גם לענפים.
על העץ אלפי ניצנים בכל רגע נתון. מסקרן להבין איך העץ "מחליט" אם הניצן המסויים יתפתח למשהו בכלל, ואם כן – מה יהיה כשיגדל? ההחלטה הזאת תלויה בהמון גורמים סביבתיים ופנימיים, ובדרך כלל היא עובדת מצוין. הראיה: רוב העצים מצמיחים ענפים עלים ופרחים בפרופורציות מתאימות.
חנטה
רגע של עברית הלכתית ובוטנית: חנטה בשפה ההלכתית היא השלב שבו הפרי מתחיל לקבל צורה (רלוונטי בעיקר לדיני שנות המעשר). בשפה הבוטנית המילה חנטה מתארת יצירת פרחים ותפרחות או אצטרובלים מניצנים.
איך העץ מחליט מתי הגיע הזמן לחנוט? לצמחים אין מערכת עצבים, אבל יש להם פיטוכרום – קולטני אור, רגישים לאור באזור האדום ואינפרה אדום (זה האור שאנו חשים בצורת חום). אור חיוני לצמחים, ולכן הגיוני שהם יצליחו לזהות אותו וגם לפעול בהתאם: נביטת זרעים, התארכות השתילים – מה שמסביר למשל למה צמחים מתפתלים לכיוון החלון, וכמובן משפיעים על הצמיחה של העלים, שכל קיומם נועד לייצר סוכר בעזרת אנרגיית האור.
חילופי העונות מתבטאים בשינויים באורך היום או בשינוי טמפרטורה. הפיטוכרום מאפשר לזהות שינויי טמפרטורה (חום מתבטא בקרני אינפרה אדום). בשנה שעברה כתבנו כאן על השקדיה, שהפריחה שלה מושפעת מצבירת מנות קור. צמחים שמסתפקים בזיהוי החום (או הקור) הם המסכנים שיתחילו להצמיח עלים ופרחים באמצע החורף, במקרה שהחורף לא מדייק בעבודתו (כמו השנה, למרבה הצער). בניגוד לחום, שינויים באורך היום הם שינויים קבועים שתלויים רק בתאריך (הלועזי. שנה שמשית). צמחים שהפיטוכרום שלהם "מודד" את אורך היום מצליחים יותר לדייק בזמני החנטה.
שינויים שנקלטים בפיטוכרום גורמים להפרשת הורמונים כמו ציטוקינין ואוקסין, שהם מווסתי צמיחה, המעודדים ומזרזים את תהליכי החלוקה של התאים, ואם כך הם השליחים – המלאכים – שמכים על העלה ואומרים לו "גדל"…
