השלכת תופעה יפה ומסקרנת שחוזרת בכל שנה, ואפשר למצוא בה חן, עניין וחידוש גם השנה. הפעם נתייחס לירוק הזה שנעלם מהעלים.
רק רגע, הירוק נעלם? זה לא שהעלים נצבעים בכתום ואדום?
השאלה מוצדקת, ובכל זאת נתחיל ברשותכם מהירוק הזה. בשרשרת המזון בטבע הצמחים נקראים "יצרנים". הם היחידים בין היצורים החיים שמייצרים מזון כמעט מאפס.
נסביר: כל בעלי החיים צריכים לאכול צמחים או בעלים חיים שאכלו צמחים. היחידים ש"לא אוכלים" אלה הצמחים. אז איך הם גדלים? ובכן, הצמחים "גדלים מאוויר" וממים.
מים נקלטים מהאדמה ומגיעים לעלים הירוקים. העלים קולטים פחמן דו חמצני (CO2) מהאוויר, ובעזרת אנרגיה מאור השמש הם מייצרים סוכר פשוט שנקרא גלוקוז. הסוכר הזה הוא היסוד של כל מוצרי המזון המזינים שאנחנו, וכל שאר היצורים החיים, אוכלים.
לתהליך שתיארנו קוראים פוטוסינתזה, והוא מתאפשר הודות לחומר ירוק הנקרא כלורופיל, המצוי בעלים. הכלורופיל הוא זה שמעניק לעלים את צבעם הירוק.
למה העלים משנים צבע בסתיו?
כיוון שתהליך הפוטוסינתזה תלוי באור השמש. בסתיו, כאשר הימים מתקצרים, מתמעט האור שהוא "חומר הגלם" החיוני לייצור סוכר. ההשקעה בתחזוקת העלים – יחידות הייצור – כבר לא משתלמת, והמפעל נסגר. אל דאגה, רוב החומרים שכבר יוצרו בעלים משוגרים לחלקים אחרים בצמח. הצמחים הרב שנתיים דואגים לאגור בקיץ מספיק מזון שיאפשר להם לשרוד את העונה שבה "מפעל המזון" סגור.
אמרנו שייצור הסוכר תלוי בכלורופיל הירוק. עכשיו הירוק נעלם, ו- הפתעה! – מתברר שלעלה יש בעצם צבעים אחרים, צבעים שהכלורופיל כיסה והסתיר! אלה הצבעים המוכרים מהסתיו הארץ ישראלי – צהוב וכתום.
בארצנו די נדירים צבעי השלכת ה"קלאסיים" – אדום, ורוד וסגול. צבעים אלה הם אכן צבעים חדשים, שנוצרים בעלי הסתיו בתהליכי שינוי כימיים של חלק מהגלוקוז ומהכלורופיל שנותרו בעלים לאחר שפסקה הפוטוסינתזה. והצבע החום?- לפעמים חום הוא תוצר ערבוב של כמה צבעים יפים, אבל לרוב הוא נוצר כתוצאה משאריות המים בעלים וכתוצאה מתחילתם של תהליכי ריקבון.
למה העלים נושרים?
אצלנו דווקא הקיץ מאתגר, ואכן יש כאן לא מעט צמחים שמשירים את העלים דווקא בקיץ. בניגוד לכך רבים מהעצים בארץ ישראל הם "ירוקי עד", שדווקא לא עומדים בשלכת בחורף. למה? שתי סיבות: אחת – אמנם גם בארץ ישראל אורך שעות האור קטן יחסית, אבל בשונה מארצות צפוניות יותר יש כאן די הרבה ימי שמש ושעות שמש גם בחורף.
הסיבה השניה קשורה לעוצמת החורף בארצות הקור, שם העלים הופכים למוקד סיכון עבור הצמחים. מים שיקפאו בצינורות ובתאים שבעלים עלולים לגרום לקריעה ופיצוצים (כמו בקבוק מים שהונח במקפיא). עלים קרועים חשופים לפגיעת מזיקים, ואז הצמח צריך להשקיע במנגנוני הגנה ותיקון. לרוב העצים הנשירים בארץ ובעולם יש עלים רחבים יחסית – בולטים בהם הגפן, התאנה, כליל החורש והדולב. עלים רחבים מכילים יותר מים ולכן יותר נתונים בסכנת קיפאון. עצים בעלי עלים קטנים כמו הזית וכמו עצי המחט מכילים פחות מים ואינם מסתכנים בקיפאון העלים.
איך העלים נושרים?
נשירת העלים היא תופעה מכוונת, לא מקרית. לכאורה גם עלים יבשים יכולים להישאר על העץ, ואכן מעצים שמתו כתוצאה מהתייבשות פתאומית העלים לא נושרים.
עם בוא הסתיו מופעל בעצים מנגנון מקדם נשירה: הצמח מפתח בתחתית העלה רקמת ניתוק – מין אזור דק וחלש. האזור הזה מונע כניסת מים חדשים לעלה, ובכך מזרז את ההתייבשות. ובה בעת האזור החלש הזה מאפשר לעלים להתנתק כתוצאה ממשבי הרוח.
מאז בריאת העולם כמות החומרים בטבע קבועה – כל חומר שסיים את תפקידו צריך לחזור אל הטבע ולשמש בתהליכים חדשים. אם כך, נשירת העלים בשלכת איננה תקלה. זהו המנגנון שנועד להשיב את חומרי הגלם שבעלים חזרה לאדמה.
