"תראי סבתא! שפירית!"
הקריאה הזו מילאה את לבי גאווה ושמחה. גאווה – כי איזו סבתא לא תתגאה בנכדה בת פחות משלוש שמזהה שפירית בשמה? ושמחה, כי הנה הגיע למרחק אפס מהבית (למעשה ממש לתוך הבית) יצור חי לכתוב עליו במדור שלנו. אבל אז זה היכה בי: קודם כל, שבת היום, והמצלמה נחה לה בארונית יחד עם הטלפון שהיא חלק בלתי נפרד ממנו. ושנית, זאת לא שפירית. זה ארינמל!
אז איך מבדילים בין ארינמל לשפירית?
הארינמל הוא חרק בעל שני זוגות של כנפיים שקופות. בשעת תעופה הוא באמת מזכיר שפירית, אבל בניגוד לשפירית, הוא גדול יותר – מוטת הכנפיים שלו היא עד 15 סנטימטר. ובעיקר חסר לו החן והצבעוניות שיש לשפיריות. הבדל משמעותי נוסף נוגע לבית הגידול: שפיריות חיות ליד מים. הארינמל – חי כאן אצלנו.
מאיפה קיבל הארינמל את שמו?
הארינמל הבוגר הוא חרק טורף, שניזון מחרקים רכים. הוא פעיל בלילה, ואכן הופיע בביתנו בליל שבת, ובשבת בבוקר נעלם ואיננו. אבל מאיפה קיבל את השם המוזר ארינמל? הוא לא נראה כמו אריה. ומה הקשר לנמלים?
כשאנחנו מדברים על חרקים, צריכים לזכור שחרקים עוברים גילגולים, כלומר לאורך חייהם צורתם משתנה, לפעמים שינוי קיצוני עד שאי אפשר לקשר בין הזחל לבין הבוגר. נקבת הארינמל מטילה את הביצים על העשב או על האדמה. מה שבוקע מהביצה הוא… איך נאמר? מין יצור מגושם בעל שתי לסתות משוננות. לא ממש אריה, אבל בכל זאת אפשר להבין את מי שנתן לו את שמו.
והנמלים? הזחל חופר לעצמו באדמה רכה או בחול גומה קטנה חרוטית – כמו משפך. הגומה נראית כמו חפירה שיצר מישהו שחיטט בחול בעזרת מקל דק, והארינמל חי בתוכה. אבל הגומה היא לא סתם בית תמים. זוהי מלכודת!
גומות המלכודת של הארינמל
הארינמל מתחפר בתחתית הגומה, כשרק ראשו מציץ מן החול. חרק שהולך בשולי הגומה עלול להחליק פנימה. ברגע שזה קורה, הלך עליו. הארינמל מזנק ממסתור החול, תופס את החרק המסכן בצבתות, וכמו עכביש מזריק לגוף החרק ארס ומיצי עיכול, ואחר כך "שותה" את התכולה.
זחל הארינמל יכול לחיות בגומה שנה עד שלוש שני (תלוי בסוג). אחר כך הוא עוטף את עצמו בפקעת, ובתוכה משתנה צורתו לצורת הארינמל הבוגר שפגשנו בתחילת המדור. חיי הבוגר קצרים – מימים אחדים ועד חודש בלבד.
אגב, יש המון סוגי ארינמלים, וחלק מהם לא צדים בגומות. אז ייתכן שהבוגר שהגיע לביתנו (ודומה לצילום ששמתי כאן) לא שייך לגומות שצילמתי.
ארינמלים הם לא החרקים היחידים שחיים בגומות. כתבנו פה כבר פעם על הדבורים היחידאיות, שגם הן חופרות גומות באדמה. אתגר: נסו למצוא את ההבדלים בין הגומות שלהן לגומות של הארינמל.
איך מוצאים ארינמל?
אפשר למצוא גומות של ארינמל בכל מקום שיש בו אדמה מספיק רכה – כמו חולית, מפני שסוד כוחה של הגומה הוא בכך שהחרק מחליק – מתגלש לתוך הגומה על הגרגרים של החול.
אבי סיפר לי שבילדותו הכפרית הילדים נהגו לגרד את שולי המשפך בענף דק. הגרגרים נפלו למשפך, והארינמל חשב שטרף מגיע, זינק על המקל וכך אפשר היה לראות אותו. שיטה נוספת לצפות בזחל הארינמל היא פשוט להשתמש בכף ומסננת. בכף להרים את הגומה כולה ובמסננת לסנן את החול עד שרק הזחל יישאר במסננת.
